numb

פרק 17

נקישה חזקה בדלת נשמעה כשהילד יצא מחדר המקלחת, מים מטפטפים משערו הרטוב.
הוא גלגל את עיניו לרעש, הנער תמיד היה צריך לעשות סצנה, הוא אפילו לא יכול לדפוק על הדלת כמו בחור הגון.
הוא פתח את הדלת, ידיו מעט רועדות, חזהו מעט כבד.
רוי עמד שם בפה פעור לרווחה, וגרם ליאו להיכנס לפאניקה עוד יותר.
"אתה לובש חולצה בצבע תכלת" הוא ציין את המובן מאליו.
ליאו הרים את גבתו בשאלה ובחן את חולצתו התכלת בדאגה. זה היה מכוער? האם הוא צריך ללכת להחליף?
"ואתה לובש חולצה לבנה" אמר ליאו בתגובה, לא ממש מבין מה לעזאזל הוא רוצה ממנו.
"התכוונתי שאתה לא לובש משהו אפל כמו נשמת השטן מהפעם הראשונה שראיתי אותך" הוא התרגש, ליאו גלגל את עיניו, וכבר התחרט שהסכים לפגישה הזו.
"מצחיק" הוא אמר בלי שום רגש בקולו, מה שהופך את החיוך של רוי לקצת קטן יותר.
"אני צוחק מלאך, אתה תמיד נראה טוב" הוא אמר, מזיז כמה שערות תועות מפניו של ליאו אל מאחורי אוזנו, גורם לנער הצעיר להסמיק במבוכה ולהפנות אליו את גבו.
"אז מה אתה רוצה לעשות?"

"אני נשבע באלוהים שאם תיגע בי עוד פעם אחת אני אקצוץ לך את היד ו-" ליאו עצר את סרט האקשן בו שני הבנים צפו כעת ובהה במבוגר יותר במבט מפחיד.
"מה לעזאזל אפילו לא נגעתי בך הפעם" אמר רוי בהתגוננות, מחזיק את ידיו למעלה כאות הוכחה כושל.
"כן בטח חתיכת חרמן" ליאו צימצם את עיניו אליו במבט מאוד שיפוטי.
"אתה באמת צריך ללמוד לשלוט בכעס שלך אתה יודע? זה לא בריא למישהו בגובה שלך לכעוס כל כך הרבה" רוי כמעט מת מצחוק מהבדיחה שלו. "אני ארביץ לך בתחת המזוין שלך"  ליאו מלמל בתסכול, הוא שונא אותו.
"הייתי רוצה לראות אותך מנסה" הוא הקניט, חיוך גדול ויפה על פניו.
"בן זו-" מלמל ליאו לפני שהוא קפץ ממקומו מהצד שלו על המיטה לצד של רוי על המיטה, קופץ על החלק התחתון שלו, מאגרף את חולצתו, עם רגליו משני צידי גופו, הישבן שלו על ישבנו של הנער ירוק העיניים,המפשעות שלהם צמודות והפנים שלהם קצת קרובות מדי זה לזה.
רוי שהופתע מהפעולה הפתאומית של הנער קפא במקומו, עיניו בגוון הירוק נפערו לרווחה, ליבו פועם כמו מטורף עכשיו, רוי הרגיש כאילו רעם פילח את גופו ושלח רטט לאורך עמוד השדרה שלו כשהרגיש את גופו של ליאו על שלו.
קרוב כל כך, אבל זה הרגיש כל כך נכון, כאילו לשם שייך ליאו, בין שתי ידיו הגדולות, הוא התאים בדיוק לשם.
לליאו היה חיוך זחוח על פניו, פניהם עדיין קצת קרובות מדי.
"ניצחתי" הוא לחש בחיוך קטן, עוזב את חולצתו, ורק אז זה נראה כאילו הוא הבין באיזו תנוחה הם נמצאים.
סומק התגנב על לחייו כשניסה להתרחק מהנער הגבוה, שנראה כאילו התעורר מההפתעה שאחזה בו ואחז בירכיו של הילד, לא נותן לו לזוז.
"רוי" מילמל הילד בביישנות, פניו אדומות מרוב מבוכה.
"אתה נראה כל כך יפה,כל כך מלאכי,לא אמיתי כמעט" לחש רוי, מפחד להרוס את הרגע היפה שלהם.
"בבקשה, בבקשה תגיד לי שאתה גם מרגיש משהו עכשיו" הילד ירוק העיניים כמעט התחנן, הוא הרגיש שהוא עומד להתפוצץ מרגשות, הוא היה מאוהב בפעם הראשונה בחייו.
"אני יכול לנסות" לחש ליאו עם כנות בעיניו, בפעם הראשונה מזה הרבה מאוד זמן הוא רצה את זה, הוא רצה להרגיש משהו, הוא רצה שרוי ישבור לו את החומות.
וזה כל מה שרוי היה צריך לפני שהוא ריסק את שפתיו הקטיפתיות על השפתיים החיוורות של ליאו, כמו שרצה לעשות מההתחלה.