numb

פרק 29

"אמרת לדניאל ולרוי שאתה כאן?" שאל פיטר בזמן שליאו נגס בעוגייה שלו.
"לא"
"אתה רוצה שאתקשר לדניאל?"
"אולי"
"ליאו"
"פיטר"
"ילד, אתה יודע שאתה יכול להישאר כמה שאתה רוצה, אבל אני צריך לחזור לעבודה והחברים שלך בטח דואגים לך, אמרת לי שברחת מהם לפני חמש שעות" אמר פיטר עם קצת נזיפה בקולו. "בסדר בסדר, אתה יכול בבקשה להתקשר לדני? הטלפון שלי כבה" שאל ליאו, הוא ידע שהוא טועה, והוא ידע שהוא צריך לדבר עם רוי.
"כמובן" אמר פיטר והוציא את הטלפון שלו לפני שחיפש את המספר של דניאל באנשי הקשר שלו. "מר מאיירס, הכל בסדר? זה בקשר לליאו? בבקשה תגיד לי שהוא בסדר" דניאל ענה לשיחה כל כך מהר, שפיטר בקושי לחץ על כפתור השיחה לפני שהוא כבר ענה.
"היי דניאל, כן זה בקשר לליאו, הוא כאן איתי, בבקשה, דבר איתו" הוא אמר לפני שהעביר את הטלפון לנער הצעיר.
"היי דנ-" "אני הולך להרוג אותך לעזאזל" צעק לעברו דניאל, ליאו נשך את שפתו התחתונה כשרגשות האשמה סחפו אותו.
"אני כל כך מצטער-" הוא התחיל לדבר אבל נקטע שוב.
"הוא בסדר? תגיד לי שהוא בסדר" קולו של רוי גרם לליבו של ליאו לדלג על פעימה, הנער הזעיף  את גבותיו בשאלה.
"אתם ביחד?" הוא שאל בשקט. "כן טיפש, דאגנו לתחת המזוין שלך, אתה פשוט ברחת ורוי התחיל לבכות ו-" דניאל התפרץ.
"שתוק אחי אל תגיד לו את זה" הוא שמע את רוי צועק לעברו וחיוך קטן ועצוב מצא את דרכו אל שפתיו. "אני מצטער שברחתי דני, הייתי פחדן" הוא לחש לטלפון.
"זה בסדר ליאו, אני יודע למה עשית את זה, אבל רוי עדיין לא יודע אפילו למה אתה כועס עליו מהבוקר, אני באמת חושב שאתה צריך לבוא להסביר לו" דניאל אמר, ליאו יכול היה לדמיין כמה מבולבל ודואג רוי היה עכשיו.
"אתה צודק, אני אחזור מיד לדבר איתו" הוא אמר, הוא היה מבועת, אבל זה הגיע לו,הוא צריך להסביר לרוי.
"אתה רוצה שאבוא לקחת אותך?" שאל דניאל.
"אני אלך" אמר רוי ברקע וליאו חייך קצת, נושם נשימה גדולה ומנסה להכניס מעט אוויר לראותיו שהרגיש כאילו קרסו מלחץ.
"תגיד לו שאני בתחנת המשטרה" הוא אמר לפני שניתק את הטלפון והחזיר אותו לפיטר שחייך אליו. "אני גאה בך ליאו" הוא אמר ופרע את שערו, גורם לליאו לצחקק.
ליאו ופיטר עמדו מחוץ לתחנה וחיכו לרוי שיבוא. "אני בלחץ" אמר ליאו בשקט.
"אל תהיה ליאו, תזכור מה שאמרתי, אתה לא צריך להגיד לו שום דבר שלא נוח לך להגיד לו, אבל אתה צריך לדבר איתו" הוא אמר וחיבק אותו חזק כשליאו ראה את המכונית של רוי מתקרבת.
"תודה לך פיט, על הכל, אני אדבר איתך מאוחר יותר בסדר?" הוא אמר כשרוי עצר לידו, ויצא מהר מהמכונית.
רוי אפילו לא אמר כלום לפני שמשך את ליאו לחיבוק שהיה כל כך חזק, שליאו כמעט התעלף. "הייתי כל כך מודאג" ליאו שמע אותו מושך באפו ולבו התעוות מכאב.
"אני מצטער" הוא מלמל בשקט וחיבק אותו בחזרה, זה היה כאילו כל הכעס מהבוקר נעלם, הוא היה עטוף בין שתי זרועותיו של האדם שהכי אכפת לו ממנו בעולם הזה.
האדם שאהב אותו, שהבטיח להישאר איתו ויהי מה. הוא הרגיש כל כך בטוח, כל כך אהוב. הם שמעו כחכוח גרון מגיע מצידם הימני ומיהרו להתנתק מהחיבוק והביטו אל המקום ממנו בא הקול.
"אה נכון" ליאו מלמל בביישנות וגירד את עורפו. "רוי, תכיר את הבלש פיטר מאיירס, פיט, תכיר את רוי" ליאו הציג אותם ולחש לפיטר שיהיה נחמד אחרי שהוא ראה איך הוא הסתכל על רוי.
"נעים להכיר אותך אדוני" רוי הושיט את ידו בנימוס ללחיצה ופיטר לחץ את ידו, אולי קצת חזק מדי אם לשפוט לפי פניו של רוי.
פיטר קירב אליו את רוי ולחש משהו באוזנו, גורם לרוי להנהן במהירות לפני ששחרר את ידו.
"טוב פיט, תודה לך על היום אבל אנחנו חייבים ללכת, אני אדבר איתך, ביי" הוא אמר מהרה, נכנס למכונית לפני שהמצב יהפוך להיות מביך יותר. "ליאו, מי הוא?" שאל רוי כשנכנס בעצמו לרכב. ליאו השפיל מבט אל אצבעותיו. "אני אספר לך אחר כך בסדר? יש לנו כמה דברים לדבר עליהם" הוא מלמל בשקט, מרגיש את ראשו מתחיל להסתחרר.
"הבית שלי או שלך מלאך?" הוא שאל אותו, לא רצה לגרום לו לאי נוחות יותר מאיך שהוא נראה עכשיו.
"שלי, בבקשה" הוא אמר, ורוי הינהן והתחיל לנסוע. "אנחנו נהיה בסדר מלאך" הוא מלמל בשקט, וחשב שליאו לא שמע אותו.
"אני לא כל כך בטוח בעצם" ענה ליאו בקול נמוך, ורוי מעולם לא פחד כל כך בחייו קודם לכן.