פרק 14- דמיאן

485 35 13
                                    

סליחה שלקח לי מלא זמן לעלות פרק, אני לא מרגישה כל כך טוב❤️
אוהבת אותכם וקריאה מהנה אהובים שלי🤍

אני , אימנואל, דייגו וכריסטיאן ישבנו במשרד ודיברנו על העסקה שלנו עם הקוריאנים.

" אני חושב שניתן להם הזדמנות, מקסימום נפסיד חצי קילו מהסמים שאנחנו מביאים, לפחות זה יבדוק אם אפשר להאמין להם." דייגו אמר ושתה מהוויסקי שלו .

" הוא צודק" אימנואל אמר וכריסטיאן הנהן.

" מה אתה חושב, דמיאן?" כריסטיאן שאל אותי

לקחתי לגימה מהוויסקי והבטתי בכריסטיאן.

" אני עם דייגו, לא יקרה כלום אם נפסיד חצי קילו, העיקר לראות שהם אמינים איתנו." אמרתי ומחשבותיי נדדו  לאמה מבלי ששמתי לב.

הטלפון של כריסטיאן צלצל וגרם לו טיפה להידרך.

הוא ענה לשיחה  ושם אותה על ספיקר.

" בוס, איבדנו את הבנות. הן עשו פניה חדה מאוד בזמן שנסענו אחריהן ואיבדנו אותן." שומר אחד אמר וגרם לי ולשאר הבנים להידרך.

" מי נהגה?"  כריסטיאן שאל בקול קר.

" ריילי" עוד שומר מלמל מהצד.

דייגו גיחך וכריסטיאן נאנח והניד בראשו.

" תחזרו לפה, אנחנו נצא אליהן." כריסטיאן הורה לשומרים וניתק את השיחה.

" דייגו ואימנואל תישארו פה, אנחנו נלך לראות מה איתן" כריסטיאן אמר ויצא מהמשרד, אני כמובן אחריו.

נכנסנו למכונית של כריסטיאן והתחלנו לנסוע.

" איך אתה יודע איפה הן?" שאלתי אותו בזמן שנהג  מהר.

" יש לי מעקב על הטלפון של ריילי ואמה, הן בבית הישן שהיה להן." הוא אמר והמשיך לנהוג.

הגענו לשכונה העניה של העיר, כל הבתים קטנים וחסרי צבע.

פה אמה וריילי גרו?" שאלתי את כריסטיאן.

" כן. עד שהן עברו אלינו." כריסטיאן אמר והסתכל על הבתים שיש פה בשכונה.

המשכנו לנסוע עוד 5 דקות  עד שהגענו לבית קטן, חסר צבע לחלוטין והדלת שלו חצי שבורה.

" אמה וריילי אוהבות לבוא לפה לפעמים, זה למה הוריתי לאנשים לא לפרק את הבית." כריסטיאן אמר ויצא מהמכונית.

יצאתי אחריו והאוטו ננעל.

התקדמנו לעבר  הבית ונכנסנו אליו.

הבית היה קטן בטירוף, והיו בו רק שלושה חדרים.

סלון, ועוד 2 חדרים.

המטבח היה קטן הוא היה בתוך הסלון.

שמענו קולות בכי והלכנו בעדינות ובשקט לעבר אותם קולות.

פתחנו עוד דלת וראינו את אמה וריילי בוכות אבל מחייכות אחת לשנייה.

כריסטיאן חייך לעצמו ונשמען על הדלת.

בזמן הזה אני בחנתי את החדר- היו בו 2 מיטות יחיד ושידה אחת.

כריסטיאן דפק בעדינות על הדלת וחייך אל הבנות.

" שמעתי שברחתן" הוא צחקק והסתכל על אמה שניגבה את הדמעות שלה במהירות.

" אולי" היא צחקקה והסתכלה עליי.

התקרבתי אליה וחיבקתי אותה, הרגשתי אותה נרגעת .

" בואו נלך" הובלתי את אמה החוצה.

*תאריך כתיבת הפרק: 13.5.2023

היהלום הקטן שלו Where stories live. Discover now