פרק הבא ב 23+ הצבעות,
קריאה מהנה ❤️
היינו בדרך חזרה לאחוזה, ריילי יושבת איתי מאחורה ומסתכלת עליי.
"מה?" שאלתי אותה וגרמתי לה לחייך.
שהגענו לבית הקודם שלנו, כמו כל פעם הזיכרונות עלו מחדש לראשי וגרמו לדמעות לזרום מעיניי.
אני לא חושבת שמישהו אי פעם יבין מה אני וריילי עברנו.
אם אלה המכות מאבא שלנו, אם זה שלא הייתה לנו דמות אם לדבר איתה שרצינו לפרוק למישהו, אם זה הבית הקטן שגרנו בו וצברנו בו זיכרונות רעים,
שלא תבינו אותי לא נכון, יש לי זיכרונות טובים מהבית הזה וכולם כמובן עם ריילי.
" היה כיף ללכת לבית הישן שלנו ולדבר, אנחנו צריכות ללכת לשם יותר" היא אמרה לי.
" בשביל מה? רוב הזיכרונות שלנו משם רעים, אנחנו רק בוכות." אמרתי לה בעצב.
" אבל אנחנו גם יכולות להיזכר בדברים המצחיקים, כמו הפעם הזאת שהיית בת 13 וקיבלת מחזור, זה היה מצחיק . התחלת להילחץ כמו מטורפת." ריילי צחקקה.
צחקקתי ומיד לאחר מכן הסמקת כי נזכרתי שהבנים מקדימה לא מדברים , מה שאומר שהם שמעו אותנו.
אני יודעת שלדבר על מחזור זה דבר נורמאלי שיש לכל אחת וכולם מדברים על זה, אבל אני תמיד התביישתי.
למרות שהסמקתי ממבוכה המשכתי לצחוק עם ריילי .
הגענו לאחוזה וירדנו מהאוטו, נכנסים לאחוזה ורואים את אימנואל ודייגו יושבים בסלון.
ברגע שנכנסו דייגו ואימנואל מיהרו לעברנו.
"הלחצתן אותנו" אימנואל אמר ובחן אותי ואת וריילי, בודק שאנחנו בסדר ושלא קרה לנו כלום.
"אנחנו בסדר, רק היינו צריכות להיות קצת לבד." ריילי אמרה וחייכה אליי.
הנהנתי גם אני וחייכתי כדי שהבנים יבינו שאנחנו בסדר.
"אני עולה להחליף לבגדים יותר נוחים." ריילי אמרה ועלתה לכיוון החדר שלה.
"גם אני, הטייץ הזה מתחיל להציק לי" צחקקתי ועליתי למעלה, נכנסת לחדר ומחליפה בזריזות לפיגמה נוחה.
נכנסתי למיטה והתכרבלתי בפוף הנעים שיש לי.
זיכרונות רעים מפעם התחילו לחזור לראש שלי וגרמו לי לבכות.
תמיד אבא שלי היה מאשים אותי על מוות אימנו , ובגלל זה הוא שנא אותי כל כך, ריילי התקרבה אליי מתי שנולדתי ובגלל זה הוא התחיל גם לשנוא אותה.
עצמתי עיניים וניסיתי להירגע, אך זה לא עבד כל כך, הדמעות התחילו לרדת.
הייתי ילדה שכל הדברים האלה קרו , וזה מה שהכי מציק לי.
הייתי ילדה הייתי אמורה לחיות כמו כל שאר הילדים בגילי- לצאת החוצה עם חברים , לבלות עד מאוחר איתם.
הילדות שלי הייתה מבאסת, לא היו לי חברים בכלל.
שמעתי את דלת החדר שלי נפתחת , אבל לא היה לי אפילו את הכוח להסתובב ולראות מי זה .
" ריילי, בבקשה. אני רוצה להיות לבד" מלמלתי וסוף סוף הסתובבתי.
זאת לא הייתה ריילי, זה היה דמיאן.
ניסיתי למחות במהירות את דמעותיי, אך זה לא עבד.
*תאריך כתיבת הפרק: 14.5.2023*
YOU ARE READING
היהלום הקטן שלו
Romance*ספר זה הוא ספר המשך לספר- המלאך הקטן שלו. ניתן לקרוא את הספר הזה כספר בודד.* אמה- אמה בת 20, יש לה אחות גדולה בת 21 ושמה ריילי. אבא של אמה וריילי נטש אותם שאמה הייתה בת 14 ומאז לא יצר איתן קשר. אמא של אמה מתה בלידתה אמה וריילי גרות באחוזה של אלי...
