היהלום הקטן שלו

פרק 17- אמה

תהנו מהחופשה ותנצחו אותה טוב, קריאה מהנה אהובים שלי❤️

קמתי לעוד בוקר, היום אני סוף סוף חוזרת לעבודה.

אחרי מה שקרה במועדון דמיאן אמר לי להיות בחופש, אז הסכמתי.

מי לא ירצה קצת חופש מהעבודה?

התארגנתי בזריזות, מסדרת את השיער ומורחת טיפה מסקרה, לבסוף שמה גלוס של מייבלין.

גלוסים הם האהבה שלי, יש לי אפילו כמה של דיור והם פשוט מושלמים.

לקחתי את התיק שי וירדתי למטה, מכינה לי קופסה עם לצהריים ואז מתיישבת לאכול עם כולם ארוחת בוקר.

התיישבתי בין רפאל לכריסטיאן, מחייכת לעבר מתאו והייזל שישבו אחד ליד השני.

באמצע הארוחה מתאו והייזל התלחששו אחד עם השניה ונראו כאלו עשו משהו לא בסדר.

אני כבר לא הופתעתי.

אליסה ושיר העבירו את מבטן בניהם ונאנחו.

" מה אתם עושים?" שיר שאלה אותם וגרמה למתאו להפסיק ללחוש להייזל משהו.

" כלועום" מתאו אמר והמשיך לאכול , מחייך חיוך לעברי וחושף את שיניו החמודות והקטנות.

הייזל הסמיקה וגם היא המשיכה לאכול.

" הם כל כך חמודים, אני לא יכולה" אמרתי לשיר וגרמתי לה להנהן.

לאחר שסיימנו לאכול, חיבקתי את כולם , לקחתי את המפתחות של האוטו ויצאתי מהבית לכיוון האוטו שלי שחנה ממש ליד האוטו של אליסה.

עליתי לרכב , מניחה את התיק ואת הקופסה עם האוכל במושב לידי וחוגרת את עצמי.

התחלתי לנסוע לכיוון העבודה, מדליקה שירים על עוצמה לא כל כך גבוה.

הגעתי לעבודה, מחנה את הרכב בחניה ששמורה לעובדים ויוצאת מהרכב, נועלת אותו ונכנסת לחנות.

הכנסתי את טביעת האצבע שלי בתוך המתקן, כדי שהמערכת של המקום תראה שהתחלתי משמרת.

הנחתי את התיק ליד המחשב שלי והדלקתי אותו , מחכה שהוא יעבוד.

לאחר כמה דקות לקוחות התחילו להיכנס, רוב הבנות פה עם החבר שלהן, או בעלן.

חייכתי ובירכתי אותם לבוקר טוב, חלקם עונים לי בחזרה וחלקם פשוט מחייכים אליי.

מישהי נכנסה לבד לחנות וניגשה אליי.

" יש לכם במקרה את הגלוס השקוף? אני לא מוצאת אותו בשום מקום ואין לכם אותו על המדפים." היא אמרה וחייכה אליי חיוך מקסים.

" אני אלך לבדוק במחסן, אולי קיבלנו סחורה חדשה." חייכתי אליה והלכתי אל המחסן.

ראיתי ארגז עם מלא גלוסים שקופים אז לקחתי אחד והלכתי לקופה, אני עוד מעט אפרוק את הארגז.

" יש פה ארגז מלא, לא ראיתי אותו כמה גלוסים תרצי?" שאלתי אותה.

" אממ, תביאי לי שתיים. אני אתן אחד לאחותי." היא אמרה בחיוך .

הוצאתי שתי גלוסים מהארגז והעברתי אותם בקופה.

" זה יוצא 360 שקלים." הכנסתי את הגלוסים לשקית ושמתי בפנים כמה דוגמיות.

היא נתנה לי את הכסף- שטר של מתאיים, שטר של מאה, שטר של חמישים ועשרה שקלים.

הכנסתי אותם לקופה ונתתי לה את השקית.

" יום טוב, תתחדשי." אמרתי לה ופתאום היא הורידה את החיוך , מבטה הופך לטיפה אכזרי.

נרתעתי מעט לאחור ובחנתי אותה.

" יום טוב." היא אמרה ויצאה מהחנות.

משהו לא בסדר.

לקחתי את התיק שלי, נחרדת לגלות שהוא פתוח.

פתחתי את הארנק שלי וראיתי שכל ה 450 שקל שהיו שם נעלמו כלא היו.

פתחתי את הקופה והוצאתי ממנה את הכסף , בודקת עם האור המיוחד, רואה שהכסף שהיא הביאה לי מזוייף.

" שיט" מלמלתי בדיוק ששירה( מוזכרת בפרק 4) הגיעה לצידה והסתכלה עליי.

" מה קרה?" היא שאלה בחוסר עניין, הייתי חייבת לענות לה כי הייתה אחראית משמרת והיא אמרה שבגלל זה צריך להקשיב ולעשות מה שהיא אומרת.

" מישהי הביאה לי כסף מזוייף " מלמלתי ובחנתי את תגובתה.

" תגידי לי את נורמלית?" היא צעקה עליי לאחר כמה דקות שהיא מביטה בי בשקט, גורמת לכולם להפסיק את מה שהם עושים ולהסתכל עלינו.

" איך לא שמת לב?" היא צווחה וחשקה את לסתה.

" עופי לא מהפנים, אמה. אני לא יכולה לראות אותך" היא אמרה בדרמטיות.

אני יודעת שהיא סתם מגזימה אבל זה עדיין פגע בי.

הדמעות ירדו מעיניי בזמן שאספתי את הדברים שלי.

" חתיכת מכוערת" היא הוסיפה והסתובבה להסתכל על האנשים עד שקפאה במקומה.

ניסיתי לנגב את הדמעות בזמן שהרמתי את פניי וראיתי את דמיאן מסתכל עלינו מכניסת החנות , כנראה הוא הגיע עכשיו.

הוא התקרב אליי במהירות שראה שפגשתי את מבטו.

דמיאן חיבק אותי ונתן לי להירגע.

" את רוצה לספר לי מה קרה?" הוא לחש לי ואני הנדתי בראשי.

הוא פנה לשירה במבט קר ואכזרי.

" את מפוטרת." הוא אמר לה בקור , לא טרח לראות את התגובה שלה והוביל אותי לעבר המשרד שלו.

דמיאן ישב על כיסא משרדו והושיב אותי על ברכיו, הפנים שלי מול שלו.

דמיאן התעסק במחשב שלו, פותח את המצלמות וגורם לי להניח את ראשי על כתפו, מרגישה את העייפות משתלטת עליי.

אחרי כמה דקות שאני מתלבטת אם להירדם נתתי לעייפות להשתלט עליי ועצמתי את עיניי.

תאריך כתיבת הפרק: 6.6.23-16.6.23