FlashBack ⇨H.S⇦

פרק 4: חתכים

פרק 4: חתכים:

"תחכי לי בחדר שלך על המיטה עם הלבשה תחתונה" הוא לחש באוזני, קולו העביר בי צמרמורת אבל הנהנתי בצייתנות. הלכתי לחדר "שלי" והורדתי את בגדי, נשכבתי על המיטה וחיכיתי לו. לאחר כמה זמן הוא נכנס לחדר וחייך חיוך ערמומי כשסרק את גופי בקפדנות. ״אני אוהב את זה שאת מצייתת לי״. אמר והתקרב אליי כשהוא פושט חולצתו מגופו ומנשק את שפתיי בתוקפנות.

״תנשקי אותי״ הוא אמר וצבט את מותניי.

יבבתי בכאב מחזירה נשיקה. ידו האחת שמרה על שיווי משקלו מעל גופי וידו האחרת נשלחה לאחור גופי מנסה לפשוט את חזייתי מגופי.

נלחמתי חזק והצמדתי את הגב למזרן המיטה. לא לא זה לא הולך להמשיך מפה. הוא נשך את שפתיי רומז לי להרפות. ״כדאי לך לתת לי, אחרת זה יותר יכאב ממה שנראה לך״.

פחד תקף אותי והתפשט בכל גופי. ״נו״ הוא צעק ואני התמלאתי חרדה. ״אני לא רוצה להשתמש בחבלים, חבל״ הוא הזהיר ואני מיהרתי להרפות.

ידו הורידה את החזייה מגופי ונשארתי עם תחתונים בלבד. עיניו סקרו את גופי ואני כיסיתי את גופי הקטן לעומת גופו של הארי. הוא הוריד את מכנסו וזרק אותו איפשהו בחדר.

תחתוניי גם ירדו מגופי והוא עבר לצווארי משאיר שם סימנים שאני בטוחה שייקח להם כמה זמן להחלים. אני לא רוצה שהוא ייקח ממני את הבתולים שלי אבל זה לא שיש לי ברירה אחרת. הוא יעשה את זה עם דרך אלימה ועם דרך פחות אלימה אבל יותר כוחנית.

הוא מוצץ ונושך את הסימנים בצוואר שלי משאיר אחריי כאב חד באותו אזור. ״קדימה בואי נהנה באמת״ הוא אמר והוריד תחתוניו. שנייה אחרי זה הוא היה בתוכי חזק וכואב. צרחתי בחדות ודמעות נפלו מעיניי.

אני יודעת שהבכי שלי נותן לו הנאה אבל אני לא יכולה לסבול את הכאב שאמור להפוך להנאה אבל טעות, כשזה בכוח, אגרסיבי, זה כלכך כואב. כלכך חד. כלכך...

אחרי שהארי יצא מהחדר המשכתי לבכות, הייתי מבועתת, רועדת; מפחד ואימה. אני מרגישה חשופה וחלולה, אני לא אתן לאונס קטן לשבור אותי, אני עברתי דברים יותר קשים מזה.

נכנסתי להתקלח ועיני רצדו אחר משהו חד, כל דבר. לבסוף, עיני עצרו על סכין גילוח, הושטתי את ידי ולקחתי אותו. הנחתי אותו בעדינות על עורי ולאחר מיכן העברתי אותו בחוזקה;

חתך אחד על זה שאני נאנסתי,

חתך שני על זה שאני מכוערת,

חתך שלישי על זה שהורי נטשו אותי,

חתך רביעי, חמישי, שישי ושביעי-כי נולדתי, עוד חתכים ודם כיסו את ידי, ראייתי היטשטשה והחלטתי שזה הזמן לעצור, שטפתי וחיטתי את ידי. התקלחתי והתלבשתי בבגדים ארוכים; מכנס טרנינג שגדול עלי וחולצה של הארי שגם היא גדולה עלי ונכנסתי למיטה, כן לפני החלפתי סדינים, אני לא אשן על דם בתולי. לא הצלחתי להירדם, התמונות של האונס עברו מול עיני, לא יכולתי להחזיק שוב את הדמעות ובכיתי, אני יודעת שאני נשברת מהר, אבל זו מי שאני. שמעתי את הקליק שמודיע שהדלת נפתחת ומיד שחקתי את עצמי ישנה, "אתם רואים היא ישנה, לא נפריע לה" אמר הארי, את הקול הזה אני אזהה תמיד, "נו אז תעיר אותה" אמר בהתלהבות קול אירי ויכולתי להישבע שהארי גלגל עיניים, "טוב" הוא נאנח ונשמעו צעדים שהתחזקו יותר ויותר עם כל צעד עד שנעצרו, הרגשתי שקע נוצר על מזרוני וניחשתי שהארי התיישב על ידי, "קלריסה? תתעוררי נסיכה, יש אורחים" לחש בקול חמוד להחליא, ברגע שידו נגעה בשיערי קפאתי, ועכשיו קפאתי מהפחד שיעשה לי משהו ולא מהקור. "הארי למה היא רועדת?" מישהו שאל "לא יודע" ענה לו הארי בדאגה מזוייפת, שקרן! שקרן דוחה ומגעיל, אתה הסיבה לזה, אך אין מצב שאומר זאת בקול כי אני מפחדת. "קדימה לאב, תתעוררי" הוא לחש בעדינות שיכלה להיות מרגיעה ונעימה אם היא לא הייתה באה ממנו. באי-רצון התחלתי לפקוח את עיני רואה ארבע ראשים ושמונה עיניים מסתכלות עלי, קצת הרבה מאוד קריפי. "מ-מה?" גמגמתי בפחד והתיישבתי מתרחקת מהארי ומחבריו, ומחוסר המזל שיש לי השרוול של הסוודר עלה למעלה, הארי הספיק לראות את החתכים לפני שהורדתי את שרוול חולצתו "אנחנו נדבר על זה אחר כך, קלריסה" סינן בשניים חשוקות ומיד הנהנתי בפחד.
♣♧♣♧♣♧
הפרק מוקדש לאהבת חיי
smil90
מטרה-
(10)-הצבעות
(15)-תגובות