FlashBack ⇨H.S⇦

פרק 22: נקודות מבט:

פרק 22: נקודות מבט:

טיפות הגשם נקשו בחלונו של הארי, אך הוא לא שמע אותם - הוא ישן. חבריו באו לבקרו אך כשראו שישן הם פנו על עקבותיהם; לואי לחברתו - אלינור. ליאם לחברתו - סופיה. ונייל לקניון - אוכל.

- לואי -

"היי אלינור !" קראתי בחיוך חושף שיניים, אך שום קול לא נשמע מלבד רעשים מלמעלה. עליתי במדרגות ודלת חדרה של אלינור הייתה סגורה, פתחתי אותה ונאנחתי בהקלה כשראיתי שהיא יושנת והטלוויזיה דולקת - מקור הרעשים הארור. נשכבתי לידה ועטפתי סביבה את ידי והצמדתי אותה אלי, ראשי נח בשקע צווארה וכך נרדמתי.

- ליאם -

נכנסתי לחדרה של סופיה בתנופה, ומה שראיתי זעזע כל עצב ועצב בגופי; סופיה שכבה עם מישהו אחר.
"אני מפריע?" שאלתי בתמימות מעורבת בכעס ונשענתי על המשקוף של דלת חדרה, היא נבהלה ומיד קפצה ממקומה. "ליאם, זה לא מה שאתה חושב!" מיהרה להגן על עצמה. "אני בטוח," גיחכתי ללא הומור ונתתי דחיפה קלה קדימה ונעמדתי, הגבר מיהר ללבוש על עצמו בוקסר ונעמד לידה בעודה עם הלבשה תחתונה ששמה כשקמה מהמיטה. הוא שם את ידו סביבה וקירב אותה אליו והיא לא התנגדה. "את זונה, סופיה." ירקתי והלכתי משם. "לא, לא, חכה רגע ליאם! יש לי הסבר," היא רצה אחרי, נעמדתי ליד דלת ביתה והיא שמרה על מרחק מסוים בנינו. "הוא- הוא סימם אותי, ליאם." אמרה ופרצה בבכי. "ואיך אדע להאמין לך? איך אדע שכל הזמן הזה לא בגדת בי?"

"אני לא! אתה חייב לבטוח בי...אני - עברה עלי תקופה קשה, ליאם, הורי התגרשו ואחותי התאומה כועסת עלי כי היא טוענת שגנבתי לה את החבר - כי היא אוהבת אותך ואנחנו חברים - בבקשה ליאם, בטח בי," , "אני לא יכול, סופיה. להתראות." אמרתי בקרירות והלכתי למכונית שלי ומשם נסעתי לביתי.

- נייל -

נכנסתי לקניון, החום עטף את כל גופי, חיפשתי בעיני את המסעדה האהובה עלי - פיצרייה.

הי, אל תשפטו אותי, פיצה זה טעים!

נכנסתי לפיצרייה: הרצפה משובצת באדום לבן, הדוכן שבו עומדים המוכרים בצבע אדום, השולחנות המרובעים בצבע לבן והכיסאות בצבע אדום ולבן. התהלכתי לכיוון הדלפק וחייכתי אל המוכרת. "כן? מה תירצה להזמין?" שאלה אותי בקול נחמד, "מגש פיצה עם תוספות של פטריות וזיתים. וקולה." הוספתי מהר, היא שלכה לי חיוך פלרטטני ורשמה את ההזמנה, היא תלתה אותה על חוט כזה שזז לכיוון המטבח. חיכיתי כמה זמן והיא הגישה לי את הפיצה. הריח אלוהי !

הודיתי לה ויצאתי מהקניון לכיוון ביתי, שם אוכל את הפיצה.

- הארי -

"הארי!" קול צעק לכיווני, לא זיהיתי את הדמות. עמדתי באחד מהרחובות הנטושים בלונדון, חושך בחוץ ודמות די מוכרת מתקרבת אלי, בין רגע הייתי בין זרועות הדמות. הסנפתי את ריחה - קליירי. "קליירי, זו את?" שאלתי בצפייה, "כן, הארי." היא אמרה בחיוך. חייכתי אליה, חושף את גומותיי והיא דקרה אחת באצבעה.
רק עכשיו הבנתי עד כמה קרה היא.

♥♡♥
סוו, הגעתן למטרה והינה הפרק...
מטרה:
(25) - הצבעות.
(30) - תגובות.