FlashBack ⇨H.S⇦

פרק 38: (הווה) Present :

פרק 38: ביקור כפול:

[קליירי]

לאחר שנשכבתי במיטתי אחרי שהתקלחתי ולבשתי פיג'מה חמימה, נשמע תקתוק בדלת הראשית. גנחתי בכעס וקמתי ממיטתי לכיוון הדלת. פתחתי אותה, והופתעתי לגלות שוויל עומד שם. מה הקטע שלהם? הבנתי את הקטע שהארי רוצה שאסלח לו, אבל לא הבנתי את הקטע של וויל, כאילו, מה הוא רוצה ממני?

"את מתכוונת לתת לי להיכנס?" הוא שאל בחוצפה, בחנתי אותו במבטי; חולצה לבנה שמבליטה את השרירים שלו, מכנסי ג'ינס קרועים ונעלי וואנס כחולות. הרמתי את מבטי לעיניו ופתחתי את הדלת, זו הייתה טעות איומה. ברגע שזה קרה הדלת נסגרה מאחורי ברעש עצום וגבי הוטח בדלת הקשה, "ו-וויל?" לחשתי, דמעות בצבצו בעיני אך שמרתי אותם בפנים, וויל מלמל משהו לא מובן ותקף את שפתיי בנשיקה רעבתנית; את ידיי הוא החזיק מעל ראשי ביד אחת והיד השניה נגעה בפנים ירכיי. מה עשיתי רע שרוצים לאנוס אותי? אני רוצה את הארי! הדמעות יצאו מעיני, הרגשתי את אותן ההרגשות כמו בשאר המקרים: הרגשתי חלשה, ריקנית, מחוררת, מופקרת, טמאה. וויל נהם מבעד לשפתי כשיבבות בכי נפלטות מהן, הוא התנתק מהנשיקה החד צדדית שלנו והסתכל עלי בכעס, "תשתפי פעולה, קלריסה." מי אמר לו את שמי המלא? כשרכן שוב לשפתיי סובבתי את ראשי כך שנשק את הלחי שלי ולא את השפתיים, שנייה אחרי הלחי שלי צרבה וראשי עף לצד השני מרוב העוצמה, הוא סטר לי. שוב דמעות יצאו ויבבותיי התחזקו, הוא הוביל אותי לספה והשכיב אותי שם, לאחר שקרע ממני את החולצה למרות שנאבקתי בו, הדלת נפתחה וראיתי ראש מתולתל עומד שם מבעד לטשטוש הדמעות. דחפתי ממני את וויל ורצתי להארי וחיבקתי אותו, בכיתי על מעילו הרטוב והתרטבתי גם אני. "הפסדתי משהו?" הוא שאל והרמתי אליו את מבטי, התחלתי לגמגם, "ה-הוא... ו-וויל נ-נגע ב-ב-בי," הארי הסתכל עלי בכאב, זה מה שאהבתי בו, הוא לא ירחם עלייך הוא ינסה להזדהות עם הכאב שלך ואז יעזור. אני די בטוחה שזה הזכיר לו אותו כשאנס אותי או כשדילן נגע בי, תמונות מליל האונס עלו לעיני ורצתי לחדרי, סגרתי את הדלת ונשענתי עליה, החלקתי עליה את גבי ואת רגלי הרמתי לחזי ושילבתי על ברכי את ידי וקברתי שם את ראשי. מבעד לדלת, שמעתי את צעקותיו של הארי ואת צעקותיו של וויל, ואז נשמע קול חבטה, ועוד אחד ועוד כמה והחלטתי לצאת לראות מה קורה ונשנקתי.

רצתי להארי ותפסתי את ידו לפני שפגעה בוויל, הוא סובב את מבטו אליי.

דילן. דילן נגע בי. צעקתי. הארי הגיע. הוא הרביץ לדילן עד עילפון. אני עצרתי אותו. הוא הסתכל עלי באותו המבט.

צעקתי בבהלה וקפצתי אחורה, נשימותיי הפכו לא סדירות, שוב פלאשבקים הכו בי. לעולם לא אסלח לו. הרגשות שלי אליו נעלמו כלא היו. הוא הרס אותי. הרגשתי את קנה הנשימה שלי נסתם וחרחורים נשמעו ממני, נקודות שחורות החלו למלות את שדה ראייתי, מישהו שם את ידו עלי ושמעתי צעקות במעומעם. אני לא רוצה ללכת שוב לבית החולים. אי לא אלך שוב לבית החולים בגלל התקף חרדה. ניסיתי לנשום ואז קולו של הארי נשמע ברקע, "לשאוף ולנשוף, נסיכה. אל תעזבי אותי, לא שוב, עד שמצאתי אותך. תנשפי ותשאפי, יחד איתי, נסיכה. לשאוף, לנשוף. בדיוק כך." התחלתי לשאוף ולנשוף, בדיוק כמו שהארי אמר, בהתחלה בקושי ובמאמץ ולאחר כמה זמן כבר נשמותיי הסתדרו. פתחתי את עיניי ברפרוף וראיתי את הארי בוכה, כשדם יוצא מאפו וממצחו, "ה-הארי," אמרתי בחולשה ובעצב. "אני מצטערת." הוא הסתכל עלי בבלבול. לא אשבור אותו, אני לא יכולה. המשכתי את דברי בשקר חלקי, "אני מצטערת שוויל עשה לך את זה, זה כואב?" הוא חייך קצת אבל מיד הוריד את החיוך, "אי בסדר קליירי, את בסדר? מה זה היה? את הבהלת אותי, חשבתי שמתת."

הוא שם משהו במים, ראיתי את זה וברחתי מהר מהחדר, דברתי עם הקברן והשגתי לו בבות שךד מחדר מדעים. הקברן קבר את הבובה ואני ברחתי לשנה מלונדון לניו יורק. אבי רצה להרוג אותי, אבל הם לא היו מופתעים שראו אותי בחיים, למה?

"ה-הארי?" שאלתי בהיסוס, הוא הסתכל עלי בעיניים זוהרות ושואלות, שמתי לב שוויל הלך, יותר טוב בשבילי. "א-אתה יכול לישון א-איתי?"

♧♤♢♡♢♤♧
אני מניחה שהגעתן למטרה.
נו, טוב.
אני די עצובה כי מספר הצפיות ירדו במאה קוראות! פאקינג מאה!
אני לא מכריחה אף אחת לקרוא אבל אני אשמח אם תפרסמו את הסיפור..
וגם, מספר התגובות ירדו משמעותית; מה קרה לכל התגובות היפות שהיו בהתחלה?
מטרה:
(30) - הצבעות.
(25) - תגובות.

STILL L♡VE Y♢U , GIRLS !