FlashBack ⇨H.S⇦

פרק 57: (עבר) Past:

שימו לב! הפרק הזה קורה בעבר!
ותקראו את מה שכתבתי בסוף הפרק; זה חשוב.

הוא מתקרב אלי, צעדיו מאיימים. אני לא יודעת לאן לברוח, רגליי לא זזות; כאילו הודבקתי לרצפה.
ברגע שהיה קרוב אלי, ושלך את ידיו, רצתי במעלה המדרגות לחדרו של אחי, ראין, נכנסתי לארון בגדיו והאטתי את נשימותיי.
הסתתרתי מאחוריי כל הבגדים שלו, שמחה שלא פיננו את ארונו עדיין.

רעש צעדיו נישמעו והלמו בקרקע, התכווצתי עוד קצת לתוך הארון. תוהה לאן כולם נעלמו, "לא תוכלי לברוח לנצח, קלריסה." הוא אומר בקולו הצרוד, בקול העמוק שלו הוטבע גוון של איום וארס. אני גומעת את רוקי, מתחפרת בפינת הארון.
במכה אחת, דלתות הארון נפתחות, חושפות אותו; גדול ומאיים. בתקווה שהבגדים מסתירים אותי, לא פלטתי אפילו ציוץ קטן. עצרתי את נשימותיי. הוא מסיט את הבגדים, חושף אותי. "הינה את, קלריסה. אני תמיד מנצח, לא חבל להמשיך?" קולו נוטף לעג, חיוכו מריר. "לא, אף פעם." אני עונה בשקט, גבותיו מתקמטות בבלבול אך אני צופה בהבעתו משתנה למופתע, ואז לכאוב ברגע שרגלי פוגשת במפסעתו.

במהירות אני זוחלת מהארון, יוצאת למסדרון ויורדת לסלון, חושבת לאן אלך, באיזה מקום לא יחפש, הפחד זורם בעורקיי ברגע שאני שומעת את בוליות נעליו מכות במדרגות העץ.
מבלי לחשוב, בעיקר בגלל הפחד, אני רצה למטבח ונכנסת בארון הקטן מתחת לכיור. מצתופפת ומקווה שלא יעלה על המחבוא שלי. "קדימה, קלריסה, אם תחשפי עצמך עכשיו ייתכן ואקל על עונשך." הארי אומר, קולו ארסי, ממזרי, מרושע. אני שותקת, בכל מקרה אענש, אז למה להסתתר?
הוא בכל מקרה יימצא אותי, אז למה להמשיך לברוח?
כמו שהוא אמר, לא אוכל לברוח לנצח. וכאן אני מפסיקה לברוח.

אני יוצאת מהארון בידיים מורמות וראש מושפל, "אני נכנעת." אני אומרת, עוצמת את עיני במטרה שהדמעות לא ישתחררו. "אז החלטת להקשיב לי ולהיכנע, נחמד מצידך קלריסה." הוא אומר, מתקדם לעברי ומניח את ידיו על סנטרי, מרים את ראשי ומכריח אותי להסתכל בעיניים הירוקות והאפלות שלו. "עכשיו בואי, אני צריך לחשוב על עונש בשבילך," הוא אומר, אני רק מהנהנת כמו ילדה טובה ומקבלת סטירה, שוכחת שהוא שונא תגובות אילמות.
"את באה?" הוא שואל, הספיק להתרחק ולעמוד ליד הדלת, "כן, הארי." אני עונה, הולכת אליו ומשם הוא מכניס אותי למכונית השחורה בכוח.

♧♢♡
טוב, בכנות אני מרגישה שעוד מעט אני מתמוטטת; אני ממש עייפה בזמן האחרון ואין לי כוח לכלום, אני מרגישה ממש בדיכאון ואני מנסה להדחיק אותו ממני.
בקיצור, אין לי פרקים מוכנים; אני אנסה לכתוב עוד כמה פרקים אבל אני לא מבטיחה שהם יהיו ארוכים.

מטרה:
(30) - הצבעות.
(30) - תגובות.