FlashBack ⇨H.S⇦

פרק 60: (הווה) Present:

תקראו את מה שכתבתי בסוף, זה חשוב מאוד!!

פרק 60:

"בואי הנה, עכשיו!" דילן נכנס לחדר בהסטריה, אני מיד נעמדת במקומי ואוחזת בראשי בתקווה להקל על הסחרחורת שתוקפת אותי.
"מה קרה?" אני שואלת, מתקדמת בנדנודים לכיוונו. "בלי שאלות, מהר!" אי אפשר לפספס את הלחץ בקולו, הוא אוחז בידי בחוזקה, גורר אותי אחריו במעלה המדרגות בעוד שאני מועדת אחריו.

במחצית הדרך למעלה, פיצוץ רועם נשמע ועשן מופיע למולנו, הוא נעצר בפתאומיות ודוחף אותי בחזרה למרתף, אך אנחנו לא מספיקים להכנס לשם; הגג מתמוטט בכניסה ואני יכולה לראות להבות מבעד לעשן הסמיך והאפרפר. "פאק!" דילן צועק, מחזק את אחיזתו בידי ואני מיבבת, הוא לא משחרר.
דילן גורר אותי דרך האש והעשן במעלה המדרגות.

כשאנחנו יוצאים מהעשן, אני משתעלת, דילן ממשיך לרוץ בעוד שאני נאבקת להשיב לעצמי את נשמתי. "לא זמן מתאים לעצירות, קליירי, בואי כבר!" דילן צועק, מושך אותי מידי אך אני נטועה במקומי, מנסה לנשום אוויר נקי ולא עשן.
"מ-ממה א-אתה... ח-חושש?" אני מצליחה להחניק החוצה, נקטעת משיעול צומרני שמעלה להבות בגרוני.
"מהם! הם יגיעו וייקחו אותך מכאן! -" הוא זועק ומסתובב במקומו, מחפש בעיניו פתח יציאה, הוא מתחיל לרוץ, ולכן אני משערת שמצא אותו, הוא אוחז בידי, ממשיך לדבר, אך אני רואה רק את שפתיו נעות בלי קול. אני כבר לא שומעת את המשך דבריו, כי אני מתמוטטת על הרצפה המאובקת.

-

רעש ייריות נשמע מעל ראשי, עשן בכל מקום, גופי מוטל על הקרקע המאובקת וההכרה שבה-לא שבה אלי, כאילו אני מעולפת, אך עדיין מפוקסת. דרך עיני אני רואה הכל מטושטש, לא מצליחה להביא את ידי לעיני בכדי לשפשף אותן.

"איפה היא?!"

"אמרתי לך, היא לא כאן!"

"אז איפה?!"

"למה שאגיד לך?!"

"כי אם לא אני אהרוג אותך! עשית מספיק נזק!"

"היא התמוטטה איפשהו, אני לא יודע איפה."

"חתיכת בן זו-" יירייה נשמעת, קוטעת את הקול הצרוד ומחליפה אותה בזעקה מוכרת. אני מאמצת את כל כוחותיי שאזלו ממני, בשביל לזחול על הקרקע, העשן פחות סמיך קרוב לקרקע. אני רואה נעל שחורה, אוחזת בקרסול הרגל ומשתעלת בחולניות, מקווה שזה מישהו שאני מכירה. "פאק, קלריסה!" נהמה נשמעת במעומעם, יד אוחזת במפרק ידי ומושכת אותי מעלה, אני משתעלת, ריאותיי מלאות עשן.

"הארי! לואי! ליאם! בואו! לסגת!" הבחור שמחזיק אותי צועק בקול לחוץ, אני מרגישה שמטלטלים אותי, שמניפים אותי על משהו, לאחר מכן אני שבה לחשכה האין סופית וטובעת בה לעוד פרק זמן לא משוער.

♧♢♡
אני מצטערת שהפרק קצר... אני ממש לא רוצה לסיים את הסיפור אבל אני לא חושבת שכדאי שאמשיך אותו עוד... האפילוג יעלה מתישהו, בנתיים אתם יכולים לקרוא סיפורים אחרים שלי ולהביע את דעתכם עליהם.

מילות הסיום יגיעו ביחד עם האפילוג, אני שוקלת אם לכתוב עוד סיפור, שהוא לא חטיפה, אלא על מישהו שעוזר למישהו/מישהי (אני אישית מעדיפה שזה יהיה שיפ כלשהו) לצאת מאנורקסיה... אני חושבת שזה רעיון יפה לסיפור אבל אין לי זמן בשביל לכתוב; אז אם אתם חושבים שזה נשמע טוב ומגניב כזה אז תגידו לי ואני אנסה לפנות זמן כדי לכתוב אותו, רק אם זה שווה את זה.

אני לא רוצה שייצא מצב שאני מתאמצת לחינם, למרות שלא יהיה מצב כזה כי אני כותבת בעיקר להנאה שלי אבל... כן...

בכל מקרה, אשמח אם הפרק הזה תעקפו את ה-30 הצבעות, אתם לא חייבים, אני פשוט ממש אשמח אם זה ייקרה.

ושוב, האפילוג יעלה מתישהו...