FlashBack ⇨H.S⇦

פרק 47: (הווה) Present:

פרק 47:

[הארי]

ברגע שראיתי אותם מתנשקים, הרגשתי את דמי מורתח ומגביר את מהירות זרימתו בעורקי. הרגשתי כל כך כועס. אני לא מאמין שהחרא נישק אותה. ואני עוד יותר לא מאמין שהיא משתפת פעולה.

היא התנתקה ממנו במהירות ועשתה את מה שלא חשבתי שתעשה אי פעם בחייה. היא סטרה לוויל. התכוונתי לקום ממקומי אך בריאנה הזונה הזו דחפה אותי בחזרה לספסל עליו ישבנו. אני תכננתי להפתיע את קליירי בביקור קצר, אבל בריאנה החליטה לנסות לגרום לקליירי לקנאה, אבל ידעתי שקליירי לא טיפול בפח, ידעתי שהיא לא מספיק אוהבת אותי בשביל להאמין שאני באתי בשבילה. ועם כמה שכואב לחשוב על זה, זה כנראה האמת. אני כלום בשביל קליירי, בשביל הנסיכה שלי. ובצדק, כי הרסתי אותה פיזית ונפשית.

"בריאנה?!" קול מופתע נשמע מאחורינו וראיתי את לואי, לרגע שכחתי שהבאתי אותו איתי כדי שיעזור לי להפתיע את קליירי מאחר ונייל לא עובד היום וליאם עסוק בעניינים דחופים.

בריאנה הסתובבה בחדות ונעמדה, לואי נראה כל כך כועס עד שכמעט צחקתי, אבל רק כמעט.

"הו, היי לואי." היא אמרה, יכולתי לדעת שלא כל כך בא לה לנהל שיחה עם לואי הכועס. למעשה, לאף אחד לא בא לנהל שיחה עם לואי כשהוא כועס.

"הו, היי לואי." הוא חיכה אותה בזלזול, פניו כעוסות וקמטים נוצרים במצחו מכעס. "מה את עושה איתו?" הוא ממש ירק את המילים. אם הוא לא היה כועס הייתי נפגע ממנו, אבל הוא כועס אז אני לא. הסתכלתי עליהם וניסיתי להסתיר את השעשוע. "אני לא חייבת לך תשובות." היא אמרה בלעג, "למעשה," לואי אמר. "את כן."

בריאנה הזעיפה את פניה ואני קמתי ממקומי בזהירות. "למה שלא תלכו מכאן? ואני אמשיך את התכנון שלנו, לואי?" צחקוק לחוץ נפלט מפי. "צודק, בואי בריאנה. יש לנו על מה לדבר. והרבה."

נשפתי אוויר שלא ידעתי שעומד בריאותיי והסתכלתי למקום שבו קליירי ווויל עמדו אך הם לא היו שם עוד. נאנחתי ונכנסתי לתוך המבנה הגדול והמיושן.

התקדמתי במסדרונות ותקתקתי בדלת כיתתה של קליירי שנפתחה על ידי מורתה, שנעצה בי מבט מפלרטט ומלא בקמטים. "אני צריך את קליירי." אמרתי והיא כחכחה בגרונה והסתובבה לכיוון הכיתה, היא סרקה את החדר הקטן שורץ התלמידים עד שקראה בקול צורם, "קליירי, מישהו כאן רוצה לדבר איתך!"

לאחר דקות אחדות קליירי נעמדה מולי ונראתה מעט מפוחדת אך גם קצת כועסת עם תבלון קטנטן של שבירה. "מ-מה א-אתה צ-צריך?" היא שאלה בלי גוון ברור בקול. כרגע אנחנו הולכים בחצר הגדולה של התיכון שלה. "לדבר איתך." עניתי כאילו זה ברור מאליו. "הו, על מה?"

"על מה שראית."

"מה ראיתי?" שאלה בתמימות. "אל תיתממי לי עכשיו, קלריסה!" נהמתי. אני שונא כשהיא מיתממת כאילו כלום, זה משגע אותי. זה גורם לי לרצות לקשור אותה על עמוד ולהצליף בה שוב ושוב עד שתפסיק עם זה ועם הנימות קול החלשות שלה שצריך להתאמץ בשביל לשמוע.

ראיתי שהיא התכווצה למשמע טון קולי ולכן הכרחתי את עצמי להירגע. "אנ-אני מצטערת," היא לחשה והשפילה מבט, אך מיד הרימה אותו ועיניה נראו מרוחקות מעט. ואני יודע למה, לצערי.

"ביני ובין בריאנה אין כלום," התחלתי לומר. "אני יודעת." היא מלמלה, יותר לעצמה מאשר לי אך בכל זאת שמעתי. "ורק רציתי שתדעי – " לואי קטע אותי בצעקות מבוהלות ולחוצות, "מה קרה?" שאלתי אותו ברוגע, הוא התנשף מעט ואז אמר, "היא מתה. בריאנה מתה."

♧♢♡
אז, מי לא אהב את בריאנה?
אני לא!
מי עוד?

הו, זה אכזרי.

קליירי סטרה לוויל!!
ווהו!
אני כבר מחכה לפרק שהיא תתחיל לקלל כי נמאס לי משפת הישרים שלה.

טוב, הייתי אומרת שמכאן הכל מסתבך אך לצערי זה לא נכון...

עכשיו, 107 ראו את הפרק ומתוכם רק 30 הצביעו.
מה הפאקינג קטע שלכם??!

בואו ננסה, שכל מי שקורא את הפאקינג פרק יצביע, מה אתם אומרים?
ככה הפרקים יעלו מהר יותר!!

מטרה:
(30) - הצבעות.
(20) - תגובות.