פרק 11: התעלפות:

1.5K 116 35
                                    

פרק 11: התעלפות:

מעבר לדלת האדומה והאטומה זעקה קליירי לרחמים מהארי, אך זה לא נענה להם. הוא הצליף בגופה עם שוט מחשמל בזמן שהייתה אזוקה לקיר, גופה צרב וחבורות סגולות נפרסו על עורה. הזרמים החשמליים לא חדלו מלעבור בגופה עם כל הצלפה של השוט.

מנקודת מבטו של הארי הוא רק העניש אותה על שברחה, הוא לא ידע שהיא תקרוס או שהיא כבר קרסה; במכה השמונים, המחשמלת ביותר והכואבת ביותר היא קרסה, לא מרגישה את הבאות אחריה. היא הרגישה ריקנות מתוקה 'סוף-סוף אני לא מרגישה את הכאב הזה יותר, זה נגמר' חשבה לעצמה קליירי ונתנה לעצמה לשקוע בשחור המתוק.

* * *

הארי התקשר לחבריו נסער, טוב אי אפשר להאשים אותו הרי אהובת ליבו התעלפה בגללו. אולי הוא לא התנהג אליה בצורה יפה המוכיחה שהוא אוהב אותה אבל היא פשוט הכעיסה אותו כשברחה ועוררה את זעמו.
שעתיים חלפו מאז שהתעלפה,

שעתיים שבהם הארי הסתובב בסלון כאחוז דיבוק וחיכה שחבריו יגיעו.

שעתיים שחיכה שהיא תתעורר.

שעתיים שזז ללא מנוח ברחבי הבית.

שעתיים שהרגיש כאילו הן נצח.

שעתיים שבהן הארי דאג לשלומה של קליירי.

שעתיים שבהן הוא ניסה להריץ במוחו את המקרים שקרו.

שעתיים שעברו ברגע שדלת הבית נפתחה והבנים נכנסו. הארי קם לעברם אך עצר בפתאומיות כשהבחין שהביאו את חברותיהם. הוא הסתכל על חבריו במבט שואל ומבולבל ונייל היה הראשון לפתוח את פיו ולדבר במבטאו האירי שבתוכו התערבב גם פחד, "הבאנו אותן כי חשבנו שברגע שקליירי תתעורר אז שלפחות תהיה לה חברה", הארי נאנח והנהן לחיוב בזמן שהבנים נאנחו בהקלה. ליאם ביקש מהארי שיוביל אותו לקליירי כדי שיוכל לראות מה מצבה. הם עלו במדרגות לכיוון חדרו של הארי -שם קליירי שכבה- כשהגיעו הארי התיישב על כיסא ליד המיטה שלו וליאם נחנק מההלם והתיישב לצד הארי. ליאם פתח את פיו כשקולו יצא רועד ונוזף במקצת, "מה לעזאזל, הארי?". הארי השפיל את ראשו, הוא בעצמו לא יודע את התשובה. ליאם נאנח והניח את ידו על גבו של הארי מעביר אותה מעלה ומטה בעידוד, "תסביר לי הארי, איך היא הגיעה למצב הזה?" ליאם שאל ברוך, פניו מעודדות ומודאגות. הארי לא ידע אם כדאי לו לספר לליאם, לאחר הרהורים רבים החליט שיספר לליאם כי הרי היה צריך לטפל בה ואיך יטפל בה אם הוא אפילו לא יודע מה קרה לה?

הארי לקח שאיפה ארוכה ופתח את פיו שהיה יבש וקולו ~שבקושי יצא~ היה רועד וחלש, "א-אני הענשתי אותה כי היא ברחה ו-...ליאם זה היה בטעות ל-לא התכוונתי לזה...ל-ליאם, האמן ל-לי...בבקשה", ליאם לא האמין שהארי באמת מתייפח בין ידיו, הארי תמיד היה קשוח ולא נשבר בקלות. כנראה שהוא באמת אוהב אותה והיא באמת חשובה לו כ"כ, חשב ליאם ונאנח, "אני לא כועס הארי, אבל אני מאוכזב, אתה פגעת בה. אך אני בטוח שהיא תחלים" הוסיף ליאם בתקווה לעודד קצת את הנער המתולתל שהתייפח בין ידיו.

♂♀♂♀♂♀
סוו, אין לי מה להגיד חוץ מזה שאני אוהבת אותכן כל כך... וגם, האם חשבתן שזה העונש? או שזו תהיה התוצאה של העונש?
תשובות יתקבלו בברכה ;)

מטרה:
(22)- הצבעות
(22)- תגובות
L♥VE YOU ALL !

FlashBack ⇨H.S⇦Where stories live. Discover now