FlashBack ⇨H.S⇦

פרק 31:(הווה) Present :

פרק 31: חלק ב - מחניים: בנים נגד בנות:

ביפ... ביפ... ביפ... ביפ... ביפ, ביפ, ביפ, ביפ...

"היא חייה!" , "לא להרבה זמן, צריך לקרוא לרופא!" , "איפה הרופא המנתח?" , "היא גוססת!" , "רופא, רופא!" , "היא לא נושמת!" , "צריך מכונת הנשמה!" , "איפה הרופאים?" , "שמישהו ירד לקבלה!" , "תזמינו את הרופא המנתח כבר, היא בסכנה!" , הלב שלה מאיץ!" , "תחכי בחוץ, גבירתי. אני יודעת שאת רוצה לראות את ביתך אבל אנחנו מנסים להציל את חייה."

היא כאן.

היא באה.

מעניין מי עוד בא.

אולי הארי הגיע?

הוא לא הגיע.

"תקשיבי לי טוב, אחות מטומטמת, קליירי נמצאת שם לבד. אני דורש לראות אותה!"

"מה שמך?" , "וויל."

ביפ... ביפ. ביפ. ביפ. ביפ, ביפ, ביפ... ליבי האיץ פעימותיו. צעקות מעומעמות נשמעו בשנית.

פתיחת דלת, סגירת דלת. חדר שקט.

צעדים.

שקט.

ליטוף בלחי שלי.

נשיקה רטובה בלחי.

ליטוף בשיער.

"קומי, נסיכה. אל תלכי ממני שוב."

הארי.

התאמצתי לפתוח את עיני, משהו הקשה על נשימתי.

צפצופים.

דלת נפתחת. דלת נסגרת.

צעדים לחוצים ורועשים.

צעקות מעומעמות.

ו... הריאות שלי התמלאו אוויר שוב, נשמתי עמוק ופתחתי את עיניי. הבטתי ברופאים ובאחיות וב... הארי.

"הארי." היה כל מה שאמרתי. הרופאים והאחיות יצאו מהחדר והשאירו אותי ואת הארי לבד, הוא חייך אלי, "לא עזבת אותי." היה כל שאמר. ואז נזכרתי בפלאשבק הנוראי שהיה לי כשראיתי את הארי עומד שם, מול הקבר "שלי". נזכרתי שהוא רצה להתאבד. נזכרתי במבט שהיה לו, מבט נוגה, שבור. ועכשיו הוא שמח כי לא עזבתי אותו.

אני לא יודעת אם אני מתחילה לחבב אותך, הארי אדוארד סטיילס. אבל הרגשות שלי אליך מתעצמים בכל יום שעובר.

הדלת נפתחה בתנופה וחבטה בקיר ברעש עצום. וויל עמד שם, פניו יותר מכעוסות כשמבטו נח עלי ועל הארי. "קליירי, אנחנו צריכים לדבר." אמר בכעס. הוא הזכיר את הארי. "היי, אח גדול, שמעתי מה עשית לקליירי," וויל אמר בהתגרות.

רק רגע, "אח גדול?" שאלתי כלא מאמינה והארי הניד בראשו, "הוא מאומץ." אמר בכעס, "ויש בנינו שנאת אחים טבעית כזו. מה את עושה איתו?" הארי המשיך את דבריו, מתעלם לגמרי מקיומו של וויל. "כלום." אמרתי, אני לא עושה איתו כלום, נכון? הוא פשוט רודף אחריי ומתנהג אלי כמעט כמו שהארי התנהג.

הארי יצא לאחר שדיבר עם אחיו, הם סיכמו שישב בחוץ לכמה זמן. "זה נכון שהוא באמת חטף אותך?"

הוא הוציא מטפחת מכיסו וכיסה איתה את פי, הוא לחש לי להירגע ולנשום וכך עשיתי, התעלפתי בזרועותיו כשהוא לוחש את המילים; "ילדה טובה."

*

לא ידעתי מה לעשות, אני הרי חטופה, מה חטופות עושות? האם הוא שם לב שהתעוררתי? מה השעה עכשיו, וכמה זמן הייתי מעולפת? האם הוא שכח ממני? ובדיוק בזמן הדלת נפתחה בחריקה שגרמה לצמרמורות לעלות במורד גבי ומתוך המסדרון הגיח בחור מתולתל, עיניו ירוקות ויפות.

*

"בבקשה מה הארי? הא? אתה זה שהרביץ לי! זה שאנס אותי! זה שצעק עלי! וזה שחטף אותי! לא ההפך! אני לא עשיתי לך כלום!

פלאשבקים הכו בי. הרגשתי איך קירות החדר לוחצים עלי. אבדתי את קצב נשמותיי, שכחתי איך לנשום. התחלתי לצעוק ולהיאחז בפאניקה. לא שמעתי או ראיתי משהו. יד ליטפה את שיערי, מגעה מוכר וזר, היד של הארי.

התחלתי להירגע ונשמתי עמוק, ניסיתי לחקות את קצב נשימותיו של הארי. לאחר כמה זמן נרגעתי וראיתי את וויל מסתכל על הארי בשנאה. "ה-הארי?" קראתי, הוא המהם אלי. "א-אתה י-יכול ל-לצאת? א-אני ר-רוצ-צה ל-לדבר עם ו-וויל." גמגמתי, חששתי מהתשובה שלו, אך כל שעשה היה להנהן ולשלוח מבט מוות לוויל ויצא.

"הוא כן חטף אותי, אבל הוא שיחרר אותי כי הוא הבין שלא ככה מראים אהבה." שיקרתי חלקית. הוא לא שיחרר אותי אך אני חופשית עכשיו, וזה מספיק.

הוא הניד בראשו וגיחך ללא הומור. "את לא עובדת עלי קליירי. מה באמת קרה שם?" שאל בכעס, "אני לא חייבת לך תשובות, וויל. עכשיו, הנח לי." אמרתי בקול נוגה ומתחנן אך הוא הניד בראשו. "לא, קליירי. אני לא כמו אחי, לא אחטוף אותך, אם זה מה שאת חושבת." מה זאת אומרת 'לא כמו אחי'? הוא יותר גרוע ממנו. למרות כל מה שהארי עשה לי, הוא באמת מצטער. אך אני יודעת שוויל לא היה מצטער אם הוא היה זה שחטף אותי ואנס אותי.

"וויל, הנח לי לחשוב, בבקשה." לחשתי באפיסת כוחות, הרגשתי את עיני נעצמות, ניסיתי להשאיר אותן פתוחות, אך לאחר זמן מה, ויתרתי ונתתי להן להיסגר. "לילה טוב, קליירי. נפגש מחר." אמר, ועם זאת, יצא מהחדר שבו שהיתי.

♡♤♡♤
קיי, סוו, וויל אח של הארי?
אני באמת שלא תכננתי את זה...
בכל מקרה, לפנ בקשותיכם החלטתי להוריד את המטרה של התגובות. לא לגמרי.

מטרה:
(25) - הצבעות.
(30) - תגובות.