FlashBack ⇨H.S⇦

פרק 12: גומות:

פרק 12:גומות:

 עברו ימים וקליירי הועברה לביה"ח, הארי התנגד לכך, אך ליאם אמר לו שהם ילכו לבקר אותה כל יום בשבוע עד שתשתחרר.

וכך היה, עבר שבוע וכמה ימים והיא השתחררה. קליירי לא שכחה איך היא הגיעה למצב הזה, וגם אם כן הייתה שוכחת היא הייתה יודעת שהארי קשור לזה איכשהו.

"קליירי" הארי צעק ונופף מול פניה, היא המהמה אליו לא מסיטה את ראשה מהחלון, הארי נאנח "אני והבנים רוצים ללכת לאכול במסעדה עם הבנות, רוצה לבוא?" שאל בשנית, עיניו נצצו בתקווה שתגיד כן למרות שידע שתגיד לא, אך היא הפתיעה אותו והנהנה לחיוב, "לא דיברנו על ההנהונים, קליירי?" שאל באנחה כעוסה וקליירי התכווצה במקומה מהפחד ואמרה בקול רועד וחלש, "כ-כן דיברנו, מ-מצטערת" הארי רצה כ"כ לחבק אותה ולהגיד לה שזה בסדר, אך הוא נהג אז לא יכל לעשות זאת. "את יכולה להוציא לי את הפלאפון מהתיק?" שבר את השתיקה המביכה ששררה בניהם והיא המהמה והושיטה את ידה לפלאפון שלו והוציאה אותו מהתיק, "עכשיו תחייגי ללואי," אמר והיא סובבה אליו את ראשה בשאלה ולחשה, "מי זה לואי?", "חבר שלי, עכשיו תחייגי אליו" אמר בקוצר רוח והיא הושיטה לו את הפלאפון "א-אני...לא-" מלמלה והוא נאנח ביאוש ונכנס לתחנת דלק גם בכדי להתקשר וגם בכדי לתדלק.

-"לואי?" הארי שאל

~"לא" קול נשי ענה לו

-"אז עם מי אני מדבר?" הארי שאל יודע שזו אלינור אך עדיין שאל

~"אלינור" ענתה לו והוא חייך, מתגאה בעצמו על הניחוש

-"תביאי לי את לואי, אלינור" ציווה הארי בנחמדות

~"לא רוצה" אלינור ענתה בחוצפה שגרמה לעיניו של הארי להתכהות

-"אלינור, איפה לואי?" שאל הארי באדישות, לא נותן לכעס לצאת

~"בחדר" ענתה אף היא באדישות

-"תביאי לי אותו" דרש הארי                                        

~"לא רוצה הארי, תקלוט, אני לא הזונה הקטנה הזו שלך שעושה מה שתבקש" אלינור ענתה בהתגרות בזמן שהסתכלה על אצבעותיה, לואי התייחס אליה כמו אל מלכה כך שמבינים מאיפה ההתנהגות הזו, וגם אלינור שונאת את קליירי עוד מהיסודי ועכשיו כשהיא עם הארי יהיה די קשה לעשות לה גיהינום.                                       

הארי ניתק את השיחה בכעס, קליירי פחדה מהמבט שהיה לו בזן השיחה ואחריה. "טוב קליירי, תחגרי" ציווה אותה והיא עשתה כמבוקשו, הארי פתח את פיו בכדי לדבר, אך צלצול הפלאפון שלו קטע אותו עוד לפני שהתחיל. הארי קילל מתחת לנשימתו וענה.

-"מה?" הארי ענה בכעס וחיכה שלואי ידבר מהצד השני

~"שמעתי שהתקשרת" לואי אמר בחיוך מסתכל על אלינור שיצאה מהמקלחת עם השמלה שקנה לה לכבוד הפגישה במסעדה

-"מהכלבה שלך?" הארי ירק בזלזול והסתכל על קליירי שנראתה מרוחקת במחשבותיה

~"היא לא כלבה הארי, היא קצת חוצפנית אבל-" לואי אמר בכעס למרות שהבין למה הארי קרא לה כלבה, כי היא לפעמים מתנהגת ככה אבל רוב הזמן היא נחמדה, לפחות איתו

-"לך תזדיין, לואי" הארי סינן בכעס וניתק.

הנסיעה לביתו של הארי עברה בשקט נעים, הם הרהרו במחשבותיהם.
לאחר רבע שעה הם הגיעו לביתו של הארי שעכשיו גם של קליירי ונכנסו. "טוב, את צריכה להתארגן למסעדה" הארי אמר כבדרך אגב והשאיר אותה לתהות לעצמה מה תלבש, הרי אין לה בגדים יפים פה, היא לוקחת מהארי את הבגדים. היא נאנחה בעצב וקברה את פניה בכרית, הדמעות זלגו מעיניה ללא כל סיבה ויבבות חמקו מפיה, היא אפילו לא ידעה למה היא בוכה.
תקתוק בדלת קטע אותה מהרהוריה והארי הציץ מפתח הדלת ושאל בהיסוס, "אני יכול להיכנס?"  קליירי הופתעה שביקש את רשותה והנהנה באיטיות, חוששת. הוא נעץ בה מבט מאיים והיא כחכחה בגרונה ואמרה בקול חלש, "כ-כן" הארי נכנס והתיישב לידה, גופה רעד מפחד והוא נאנח בעצב "קליירי, תקשיבי לי רגע, תסתכלי עלי" אמר בקול עדין וקליירי הרימה את פניה בחשש, עיניה שידרו פחד, והרבה ממנו. העיניים האפורות-תכולות שלה איבדו כל גוון ונצבעו באפור משעמם וחסר חיים, פנייה ושפתיה חיוורות וכך גם עורה, הארי לא אהב את המראה הזה אך חשב שהיא יפה בכל מצב. הוא לקח שאיפה עמוקה והמשיך, "אני קניתי לך משהו, אני לא בטוח אם תאהבי אותו אבל..." אמר במהירות שקליירי התקשתה להבין, "ה-הארי, א-אני אפילו לא יודעת מ-מה בחרת לי" מלמלה והניחה את ידה על ידו הגדולה של הארי, שניהם היו מופתעים מזה, אך קליירי הייתה חייבת להרגיע אותו באיזו שהיא דרך והיא בחרה בה. הוא חייך אליה חיוך קטן ולחוץ והלך לסלון להביא את השקית עם השמלה הארוכה בצבע סגול לילך. הוא הגיש לה את השקית וגירד בעורפו מהלחץ, קליירי רק בהתה בהלם בשמלה ואז על הארי, "א-אני...ו-וואו" מלמלה ופסעה לעבר הארי שראשו מושפל בצעדים מהוססים, "קליירי, באמת שלא ידעתי מה תאהבי...-" קליירי קטעה אותו בחיבוק קטנטן, זרועותיה הדקות והקצרות לא הצליחו לעטוף את גופו הגדול והשרירי, הוא עטף את ידיו עליה, מופתע ממעשיה אך ידע שזה לא יקרה שוב ונתן לו למשוך ולנצור את הרגע הזה עוד קצת זמן. "הארי, היא מושלמת" אמרה בחיוך קטנטן לעומת חיוכו הגדול והמאושר של הארי שחשף שתי גומות, קליירי לא יכלה להתאפק ודקרה באצבעה את אחת מגומותיו וחייכה בביישנות, "מצט-" הארי קטע אותה כששם את אצבע המורה שלו על פיה ולחש 'ששש' קטנטן.  

♤♠♤♠♤
בוקר טוב אהובות!
העלתי שאלות ותשובות לסיפור השני שלי וגם שיניתי לו את הסוף...

מטרה:
(25)-הצבעות
(22)-תגובות
LOVEyouALLgirls♥