נ.מ. לואי:
פחדתי לפתוח את הדלת הזאת.
פחדתי לחזור בחזרה למציאות, היה לי כלכך כיף אצל הארי והבנתי את זה רק עכשיו, שכחתי כבר איך מרגיש האושר.
אך לכל דבר יש סוף, והינה הסוף של היום.
נאנחתי בלחץ, לחץ שעוד שנייה טרף את כל גופי. ידי הרועדת עלתה לידית של הדלת אך מיהרתי להרגיע אותה. ברגע שאני נכנס לבית אין זכר של פחד. שמעת לואי?!
פחד שווה חולשה.
חולשה אפשר לנצל בקלות.
פתחתי את הדלת.
הדבר הראשון שראיתי היה את אמא שכובה על הספה, ממלמלת מילים לעצמה וככל הניראה מסוממת.
כשהסטתי את מבטי לצד השני ראיתי את אבא, בקבוק וודקה חצי ריק בידו והוא מסתכל עליי במבט עצבני, אוזניו עוד שנייה הוציאו עשן ועיניו הרעות רק רצו לחסל אותי.
לעזאזל.
״איפה פאקינג היית?!״ הוא צווח, מרעיד את הבית. בקבוק הוודקה שהיה לידו הושלך לעברי במהירות שיא כשכמעט ולא הספקתי להגיב. התקופפתי במהירות, שומע את הבקבוק מתנפץ על הקיר שמאחוריי ומבין שזה היה יכול ליהיות הראש שלי.
הזכוכיות פגעו בגבי ופניי בזמן שהמשקה נשפך על כל בגדיי, ריח חזק של אלכוהול נוטף ממני.
עצמתי את עיניי בחוזקה וקיוויתי שזה איזה חלום רע, כשאקום ממנו שאמא מלטפת את ראשי ואבא דואג מהצד. אך ידעתי שזה ישאר רק בגדר החלום.
״תענה לי!״ הוא קם מהכיסא בשולחן והתקדם אליי, מצמיד את גופי חזק אל הקיר.
הזכוכיות שננעצו בקיר נכנסו אל גבי, פאק. אלוהים לא.
זה שרף, רציתי לצרוח.
״ה-הגב...אבא-״ התקשתי לעמוד, התקשתי לדבר, התקשתי לנשום.
ניסיתי להסיט את מבטי לאמא אך היא אפילו לא שמה לב למתרחש, היא הייתה בעולם משל עצמה. ועל הרגעים האלה...לא אסלח בחיים.
כשאני בוכה ומיוזע, כשכואב לי ואני מתפלל לאלוהים שהכאב יפסיק היא רק צופה, במקרה הטוב. כי כרגע היא אפילו לא מסתכלת.
״אמא!״ צעקתי, מנסה למשוך את תשומת ליבה אך, שתשים לב אליי.
היא הסיטה את מבטה אליי, הסתכלה על המתחרש, ניסיתי לסמן לה בעיניי עזרה.
אמא, הצילו.
בבקשה.
צחקוק קטן יצא מפיה, שהפך לצחוק חזק ורועם,
״סטלנית מזוינת!-״ צעקתי לעברה, שנייה אחרי זה ראשי עף לצד כשבוקס חזק הוטח ללחיי.
״אם לא תענה לי עכשיו, תמות.״ קולו הרעיד את כל גופי, לא פחדתי מכלום, אבל ממנו?
רעדתי.
כן...תהרוג אותי, קדימה!
הוא הצמיד אותי אפילו חזק יותר אל הקיר, גורם לזכוכיות להיכנס עמוק יותר.
הרגשתי את עצמי נחנק, ראשי מושפל בזמן שהשתעלתי דם. מתי השלב שזה נגמר? בבקשה, בבקשה, בבקשה...
הוא חנק אותי מצווארי, מרים את ראשי ומסתכל לעיניי במבט שיחרט לי במוח, יכנס לכל סיוט קטן שלי.
YOU ARE READING
Smells like home -L.S
Romanceשקט היה כל מה שאי פעם רצה. כל הזמן רק רעש, בכל מקום. עם רעש חיצוני עוד היה יכול להתמודד. אך הרעש שהלך בתוך המוח שלו הוציא אותו מכליו, גרם לו לאט לאט לאבד את עשתונותיו. בלאגן היה מה שנולד אליו, מה שחיי אליו, וכניראה מה שהיה מת אליו אם לא אותו הנער...
