Smells like home -L.S

39

נ.מ: הארי.

כשקמתי בבוקר, הדבר הראשון שראיתי היה גוף קטן קבור בתוך השמיכה עד שבקושי רואים אותו, ואותי-טוב, אותי בלי רבע מהשמיכה.
הוא פשוט לקח לי את כולה.

נאנחתי והסתכלתי עליו לעוד כמה שניות, על דמותו השלווה והרגועה בין כל המצעים הלבנים שמקומטים משינה. זה היה בין המראות שהכי אהבתי לראות. הוא פשוט נקבר איפה שהוא בתוך כל הכריות והשמיכות והלך לישון. כמו גור.

רציתי להיצמד אליו ולחבק אותו אך לא רציתי להפריע לשנתו כך שוויתרתי על זה, קם מהמיטה ומצטמרר מעט מהקור הודות לבן זוגי היקר שהשאיר אותי לישון באוויר הקר. רבע שמיכה תספיק לקטן הזה אך הוא בכל זאת יקח את הכל.

לאחר שצחצחתי שיניים יצאתי מהחדר לבסוף, אוסף את שיערי לגולגול תוך כדי שירדתי במדרגות לחפש אחר קייטי. מוצא אותה יושבת באי ואוכלת חביתה מקושקשת עם עוד כמה דברים שלא התעמקתי בהם.

היא הרימה את מבטה מהטלפון כשקלטה אותי, מכבה אותו כמעט מיד ופרצוף ערמומי לא איחר לעלות על פניה.

״בוא לכאן.״ היא קראה לי בקול נוקשה, טופחת על השולחן ולא התווכחתי כשהתקדמתי והתיישבתי בכיסא שמולה, עוזב את הגולגול ובולע את רוקי בכבדות אך עם חיוך קטן על שפתיי. ידעתי שהיא הולכת להפציץ אותי בשאלות וממש כמו שחשבתי, היא התחילה;

״מה.לעזאזל.קרה שם?!״

״אתה יודע ששמעו אותכם בכל הפאקינג בית, כן?! יש לך מזל שאמא יצאה כמה דקות ליפני.״

״גם שמעו בעיקר אותו, מה לעזאזל עשית לו?״

״ולמה לעזאזל אתה מחייך?!״

היא הפציצה בשאלות אחת אחרי השנייה. מתנשמת כשמסיימת ואני רק מסתכל עליה בליקוק שפתיים קל.

״עשיתי לו...נעים.״ מלמלתי, נושך את שפתיי ובוהה בקיר בזמן שבמוחי עולים הרגעים מליל אמש ואני לא מצליח להוריד את חיוכי.

״אוי, אלוהים.״ היא עזבה את המזלג על השולחן והרחיקה ממנה את הצלחת, גורמת לי לצחוק ליפני שלקחתי את הצלחת והמזלג אליי ואכלתי את מה שנישאר לה בצלחת.

״היי,אני התכוונתי להמשיך לאכול את זה אחרי שתעבור לי הבחילה-״

״יפה לך.״ הנהנתי לה כשהכנסתי חתיכת מלפפון לפי, גורם לה לגלגל את עיניה ולעזוב את זה.

״בקיצור, אפשר להבין איך הצלחת להכניס אותו למיטה? רק השלמתם!-״

״אם הוא יקום מהצעקות שלך אני אקבור אותך חיה,״ קטעתי את קולה הרם. ״וזה פשוט קרה, את יודעת, התמזמזנו עד שזה נסחף ובסוף הוא היה עם רגליים פתוחות לרווחה על המיטה שלי והתחנן אליי שאעשה-״

״תאכל הכל, לא באלי יותר.״ היא שמה יד על פיה וגיחכתי בשקט. ״לעולם לא ראיתי אותו כלכך...כנוע-״