נ.מ: הארי
״לואי,״
״לואי....״
״לואי!״
כרית עפה לפניי, גורמת לי לקום בבהלה ובלי לשים לב ליפול מהמיטה.
שפשפתי את ראשי בכאב והסתכלתי על הארי שעמד מולי וצחק ״בוקר טוב, יש בית ספר.״ הסתכלתי עליו בחוסר אמון, עיניי חצי עצומות שאני מנסה להבין על מי לעזאזל נפלתי.
על הריצפה, על הריצפה נפלתי...
נאנחתי ונשכבתי על הריצפה, מתגלגל על בטני. ״תעזוב אותי.״ עצמתי חזרה את עיניי אך הוא לא הניח לי והרים אותי מהריצפה, משליך אותי על המיטה כאילו ואני איזה בובה. עד כמה הבן אדם הזה חזק?
״קווום!״ הוא משך את המילה ועלה מעליי, נשען עליי עם כל גופו ומוחץ אותי מתחתיו, אלוהים...הוא ענק!
״אני לא-נושם!״ ניסיתי לצעוק אך זה יצא כמו קריאה חנוקה מתחתיו, הוא פשוט צחק עליי וקם.
החזרתי את האוויר לראותיי והסתכלתי עליו בחוסר אמון אך הוא רק משך בכתפיו בחיוך תמים, מסתכל עליי בעיניים הירוקות האלה שלו וגורם לי לשכוח בשנייה ממה שקרה ליפניי רגע.
״קדימה, בית ספר.״
הסתכלתי עליו בבלול, מסתכל ליראות אם הוא רציני אך הוא היה ניראה רציני לחלוטין.
״אני מושעה הארי, מושעה...״ מלמלתי בתסכול והתגלגלתי על בטני, הייתי יכול לישון...
״הו...נכון, אופס.״
״כן..כן, אופס. יש לך חמש שניות לכסות אותי בחזרה ולאחל לי לילה טוב.״
הוא הקשיב לי ולא אמר מילה כשכיסה אותי חזרה בשמיכה, ״לילה טוב חתיכת מטורלל.״
״לפי מה שזכור לי אני לא האחד שגרם לך ליפול בשנייה שפקחת את עיניך ואז זרק אותך למיטה ועלה מעליך עם הגוף הענק שלו ולא נתן לו לנשו-״
״ניצחת, ניצחת...״ הוא גיחך בשקט ופתחתי את עיניי במהירות, צמא ליראות את החיוך שלו.
״פשוט תחזור לישון...אני צריך ללכת לבית ספר לצערי אז שתקום תחמם לך את הארוחת בוקר, אתה תיהיה פה לבד כי אימי בעבודה.״ הוא התיישב לידי ודיבר בשקט, ידו על כתפי והוא מזיז את אגודלו בעדינות.
״בסדר,״ הנהנתי ועצמתי את עיניי כדי לא לאבד את השינה לגמרי, אסתדר פה לבדי,אוליי אכנס להתקלח כשאקום...
הרגשתי נשיקה על לחיי ונשכתי את שפתיי בחיוך, הוא כלכך...אוח.
הרמתי את ידי ועטפתי את צווארו בזרועותיי, נותן לו לשטול עוד נשיקות באיזור עד שהגיע לשפתיי ונישק אותן עמוקות.
זה כלכך...רגיל, לנשק אותו במיטה ליפניי שהוא הולך...הוא שומר על שפיותי, תמיד מזכיר לי שאני רק נער ושגם לי מותר לחוות את כל השטויות הכיפיות האלה שנקראות אהבה.
״להתראות נסיך.״ הוא התרחק ממני ופתחתי את עיניי, מסתכל בחיבה על החיוך ששלח לי ליפניי שקם מהמיטה. ״ביי, תהנה עם המורה למתמטיקה...״ מלמלתי בגיחוך ועצמתי את עיניי שוב, מרגיש שהוא כיבה את האור והשאיר לי רק את האור הטבעי שבא מהחלון.
״אל תזכיר לי, לילה טוב.״ גיכחתי ליפניי ששמעתי אותו יוצא מהחדר וחזרתי לישון במהירות. עטוף בריח הטוב שתמיד היה בחדר הזה...
YOU ARE READING
Smells like home -L.S
Romanceשקט היה כל מה שאי פעם רצה. כל הזמן רק רעש, בכל מקום. עם רעש חיצוני עוד היה יכול להתמודד. אך הרעש שהלך בתוך המוח שלו הוציא אותו מכליו, גרם לו לאט לאט לאבד את עשתונותיו. בלאגן היה מה שנולד אליו, מה שחיי אליו, וכניראה מה שהיה מת אליו אם לא אותו הנער...
