נ.מ: לואי
פקחתי את עיניי באיטיות, בא להימתח אך גוף גדול שצמוד אליי מנע ממני מלעשות זאת.
השפלתי את ראשי, מסתכל על גופו הערום של הארי. השמיכה מכסה אותו עד אגנו והוא מחבק אותי מתוך שינה, אחיזתו רפופה במותניי והלחי שלו משתפשפת על חזהי בצורה חמודה.
נאנחתי בשקט כשהעברתי את אצבעותיי בשיערו, מחר המשפט, שקובע אם אבא ישב בכלא ולכמה זמן, לא ידעתי מה לחשוב על כל הסיטואציה הזו, רק ידעתי שאני פוחד ולא רוצה לשבת איתו באותה החדר בזמן שהוא מנסה להצדיק את מעשיו.
לא חשבתי שהיום הזה יבוא, לעולם לא התכוננתי לזה, לא דמיינתי את זה, הייתי בטוח שהוא פשוט ירדוף אחריי לנצח.
הארי זז קצת במקומו, מושך את השמיכה עד לכתפיו.
הסתכלתי עליו בשקט, אתמול-
אתמול הוא בכה.
וזה לא היה שתי דמעות, זה היה בכי כזה שבא מהלב, בכי כואב. לעולם לא ראיתי את הארי במצב הזה.
פחדתי שהגזמתי, פחדתי שההחלטה לתת לו להקשיב לדבריי הייתה גרועה.
הוא חושב שלא שמעו אותו אבל אני שמעתי כל יבבה קטנה שלו מאחורי הדלת הזו. ופאק, זה הרג אותי.
הייתי מסוקרן לדעת מתי הוא הלך משם, כי ניראה ששהה בשירותים די הרבה זמן.
לא ידעתי אם שמע את החלק בו דיברתי עליו. מספר על הדרך בה הציל אותי ממנו כל פעם מחדש.
ליטפתי את ראשו בעדינות, הוא עזר לי להתנתק קצת אתמול, השכיח את מחשבותיי בצורה הטובה ביותר שיכולתי לבקש.
זה לא היה כמו שחשבתי שזה יהיה, זה היה...עדין יותר.
זה כן היה חזק, אך זה היה מעורבב בכלכך הרבה רגשות מעורבים שמשום מה גרמו לי לאהוב את זה אפילו יותר.
הארי היה מדהים, אני אוהב את הדרך בה לעולם לא דאג רק לעצמו, תמיד דאג גם לי, עינג אותי בצורה כלכך טובה עד שלא היה שום דבר במחשבותי חוץ ממנו.
כל מה שרציתי.
לקחתי את הטלפון שלי מקצה המיטה, מדליק אותו ורואה הודעה מג׳וני
ועוד כמה מזאין.
ג׳וני; מה קורה, לו? ברחת מהחקירה מהר אתמול..הכל בסדר? מחר בצהריים המשפט.
זאין; היי לו, שמעתי על מה שקרה...האם אתה מרגיש בסדר?
זאין; תגיד לי שאתה פנוי ואקפוץ אליך.
YOU ARE READING
Smells like home -L.S
Romansaשקט היה כל מה שאי פעם רצה. כל הזמן רק רעש, בכל מקום. עם רעש חיצוני עוד היה יכול להתמודד. אך הרעש שהלך בתוך המוח שלו הוציא אותו מכליו, גרם לו לאט לאט לאבד את עשתונותיו. בלאגן היה מה שנולד אליו, מה שחיי אליו, וכניראה מה שהיה מת אליו אם לא אותו הנער...
