נ.מ: לואי
סחרחורת נוראית, בחילה וראש דופק העירו אותי משנתי, ניסיתי לפקוח את עיניי אך בקושי הצלחתי לפקס אותן על משהו, זה לקח לפחות עשר דקות עד שהצלחתי להסתכל על משהו.
הורדתי את השמיכה מגופי ברטינה מיואשת, הראש שלי...אני עומד להקיא.
קמתי מהמיטה בקושי, מוריד את מבטי מטה כשהרגשתי את האוויר הקר פוגש בגופי ופרצוף מבולבל עלה על פניי כשהבחנתי בזה שאני בחלוק בלבד, ממהר לסגור אותו.
מה...
שוב שכבתי עם הארי בשיכרון?סובבתי את מבטי למיטה, לא רואה שום הארי אך ריחו היה דבוק למיטה והתעופף באוויר של החדר כך שידעתי שהוא פה איפה שהוא. הייתי מבולבל לגמרי, כלכך הרבה שאלות בראשי אך הייתי חייב להעיף אותן ממחשבותיי כשהרגשתי את הבחילה מדגדגת את קיבתי. ממהר לשירותים.
הליכתי הייתה מגושמת, נתקעתי בכמה רהיטים בדרכי אך לא היה לי זמן להתייחס לזה, כורע מול האסלה שנייה אחרי שתכולת קיבתי יצאה החוצה.
השתעלתי בחוזקה, מחזיק בראשי שהרגשתי שעומד להתפוצץ, גופי היה חלש והרגשתי שעוד רגע אתרסק על הריצפה אם לא ידיים גדולות וחמות שתפסו בי, שזיהיתי מיד כידיו של הארי.
״אתה בסדר, לו?״ הוא שאל, מלטף את גבי בזמן שהמשכתי להשתעל בחוזקה לאסלה. לא מצליח לענות לו.
אני חושב שהדקות הבאות היו הקשוחות ביותר בחיי, לא הפסקתי להקיא, מצליח להבהיל אפילו את הארי. גרוני שרף, ראשי הסתחרר. זה היה נוראי.
לאחר עוד כמה דקות הצלחתי איכשהו להביא את עצמי לזוז כשקמתי על רגליי, נעזר בהארי שהעמיד אותי מול הכיור ומתחיל לצחצח את שיניי, מה שעוד יותר עשה לי בחילה. לאחר שסיימתי וניגבתי את פי במגבת הדבר הראשון שיצא מפי הוא;
״שכבנו?״
קולי היה צרוד ובקושי נשמע אך הארי הבין כשהניד בראשו, חיוך קטן ומשום מה עצוב היה על פניו.
״לא שכבנו.״ אמר, תומך בגבי כשמוציא אותי מהשירותים.״למה אני עם חלוק?״ מלמלתי בחולשה, נתמך בכתפו כשאני הולך אחריו בקשישה.
״כמה שתיתי?״״בוא תשב, לואי.״ הוא הושיב אותי בספה ונעלם לרגע למטבח, משאיר אותי מבולבל עד שחזר, כוס מים וכדור בידו.
הוא הושיט לי את הכדור ומים ושתיתי אותם בזמן שהוא ניצל את הזמן כדי לסדר את החלוק שלי. לקח ממני את כוס המים הריקה כשסיימתי והניח אותה על השולחן כשהתיישב לידיי.
״אתה זוכר משהו?״ הוא שאל, מלטף את לחיי ולא הבנתי למה הוא כלכך עדין ונזהר, מה קרה?
הנדתי בראשי לשלילה, אני זוכר רק תחושת חנק מציקה, חוץ מזה הכל היה מעורפל ולא מובן.
YOU ARE READING
Smells like home -L.S
Romanceשקט היה כל מה שאי פעם רצה. כל הזמן רק רעש, בכל מקום. עם רעש חיצוני עוד היה יכול להתמודד. אך הרעש שהלך בתוך המוח שלו הוציא אותו מכליו, גרם לו לאט לאט לאבד את עשתונותיו. בלאגן היה מה שנולד אליו, מה שחיי אליו, וכניראה מה שהיה מת אליו אם לא אותו הנער...