נ.מ: לואי.
לבסוף הלכנו לביתו של הארי, אמרתי לו שהוא יכול ללכת לבדו אם ירצה והאימה בעיניו הגיעה בשנייה כך שבסוף הלכתי איתו. הרגשתי רע שגרמתי לו לפחד לעזוב אותי מפחד שאוליי אעשה משהו, אבל זה אפילו לא בראש שלי, אני מודע למה שניסיתי לעשות ואני יודע שלא אעשה זאת שוב.
אך כניראה שמה שלא אגיד לא ישנה את דעתו.
אני באמת לא יודע מתי זה הולך להשתנות.
ידעתי שהוא לא ישן באמת בלילה, הרגשתי את מבטו כשישנתי וכשעשה את עצמו מתעורר קולו אפילו לא היה קרוב לקול הצרוד שיש לו תמיד בבוקר.
הוא לא ישן, הוא מפחד, אני רואה שהוא מפחד. הוא לא הצליח לתת לי ללכת לרגע לשירותים.
הרגשתי כלכך רע ולא ידעתי מה לעשות כדי לגרום לו להפסיק לפחד, הייתי קרוע.
לא אשקר, רציתי רגע לעצמי. רציתי לתת לעצמי לעכל טוב יותר את מה שקרה והלחץ התמידי של הארי לא לגמרי עזר לי, אך מה יש לי לומר? זה אשמתי.
אך עכשיו קייטי הכריחה אותו לבוא איתה לחדרה, הוא התנגד לה אך היא הצליחה לנתק אותו ממני לרגע. הבנתי אותה, הוא האח התאום שלה, אני מניח שליפניי לא היה יום שהם לא תקשרו וביגללי הוא לא דיבר איתה כמה ימים, הרגשתי כמו מועקה בינייהם אך ידעתי שזה רק בראש שלי וקייטי אוהבת אותי.
נאנחתי ונשענתי אחורה על הכריות בפינה האהובה עליי ליד החלון בחדרו של הארי, זה הכי רחוק מהארי שאקבל לזמן הקרוב אז ניצלתי את הזמן כדי לקחת כמה נשימות עמוקות ולהרגע, לסדר את מחשבותיי ככל יכולתי.
אמרתי להארי שאני אוהב אותו.
הוא אמר לי שהוא אוהב אותי.
נשמתי ברעד, זה הכי רחוק שלי עם מישהו אי פעם. לא היה לי זמן לשים על זה אפילו דגש בגלל כל מה שקרה.
אף אחד לא אהב אותי בדרך שהארי אוהב אותי, לקבל אהבה מהסוג הזה זה בהחלט כיף. הוא ידע איך לאהוב. הוא אהב במעשים, במילים, במבטים.
אני לא ידעתי איך לאהוב.
לא ידעתי איך להוציא זאת החוצה אך ידעתי שהארי יודע שאני אוהב אותו, כי הוא מכיר אותי.
הוא מכיר אותי יותר מכולם.
הילד הזה כלכך מיוחד.
המשכתי להסתכל לבחוץ ולאט לאט הבנתי שהחצי שעה שהארי לא יהיה פה לגמרי לא תספיק לי כדי לחשוב ולסדר את מוחי כמו שצריך.
הייתי צריך יותר.
הרגשתי קצת...חנוק. רציתי לשבת לבדי לכמה שעות טובות ולא להפסיק לחשוב עד שלא יהיה לי יותר על מה. רציתי לעלות את כל הנושאים שישבו עליי, לחשוב עלייהם במשך שעות עד שהכל יהיה מסודר ויעשה לי קצת שקט ומסודר בנפש. הייתי צריך את זה.
אך הבאתי את המצב הזה על עצמי, ואם להגיד את האמת, אני גם לא אתן להארי להתרחק ממני כרגע. כי הוא היה צריך אותי. לא רציתי להתרחק ממנו לטובת עצמי ולתת לו ליהיות חרד לגבי מה קורה לי, איפה אני ומה אני עושה.
YOU ARE READING
Smells like home -L.S
Romanceשקט היה כל מה שאי פעם רצה. כל הזמן רק רעש, בכל מקום. עם רעש חיצוני עוד היה יכול להתמודד. אך הרעש שהלך בתוך המוח שלו הוציא אותו מכליו, גרם לו לאט לאט לאבד את עשתונותיו. בלאגן היה מה שנולד אליו, מה שחיי אליו, וכניראה מה שהיה מת אליו אם לא אותו הנער...
