נ.מ: האריישבתי בשקט בפינת חדר החקירות, לא מוריד לרגע את מבטי מלואי שישב מול החוקר בלית ברירה, פניו מפוחדות והוא משלב את ידיו בחוסר נוחות. לא היה קשה להבין שהוא לא רוצה ליהיות פה.
הוא ביקש שג׳וני יהיה זה שיחקור אותו אך זה לא תפקידו של ג׳וני כך שזה היה בלתי אפשרי.
החקירה עוד לא התחילה, הרבה שוטרים הסתובבו בחדר כשהם בודקים שכל המצלמות מקליטות וכל המחשירי הקלטה עובדים. הייתי עסוק במחשבותיי עד ששמעתי קול קטן קורא בשמי.״הארי,״
הרמתי את ראשי במהירות ללואי, אחרי כמה שניות שהוא לא אמר שום דבר נוסף הבנתי שאני צריך לקום אליו וזה מה שעשיתי, מתקדם אליו בצעדים קטנים עד שהייתי מולו.
התכופפתי קצת ליהיות בגובהו כיוון שישב, ״הכל בסדר?״ שאלתי, הוא נשך את שפתיו בלחץ ליפניי ששחרר, ״אני בסדר, אני פשוט צריך...״ הוא מלמל, ידעתי שהדבר האחרון שהוא זה בסדר אך הנחתי לזה.
״מה זה?״ שאלתי, מזיז חתיכת שיער שנפלה על פניו כשאני מחכה בסבלנות שידבר.
״אני צריך שתצאו,״ אמר בשקט, ״אתה, אן, ג׳וני, אני לא רוצה שאף אחד יהיה כאן.״
הסתכלתי עליו לכמה שניות, לא יודע למה ביכלל שאל את זה כי היה לי ברור שברגע שהחקירה תתחיל אעיף מפה את כולם כולל את עצמי.
״זה היה לי ברור מאיליו, נסיך.״ השארתי נשיקה למצחו ליפניי שהתרחקתי קצת, יודע שהוא לא אוהב שצפוף לו ברגעים כאלה.
שאר השוטרים התחילו לצאת מהחדר והבנתי שזה הסימן שלי לצאת, בא להתרחק אך הוא תפס בידי, עוצר אותי.הסתכלתי עליו בשאלה כשהוא משך אותי עוד עד שאוזני הייתה מול פיו. לוקח כמה שניות עד שדיבר;
״אני מבקש את זה רק כי אני לא רוצה ליראות את הפנים שלך ברגע שתשמע הכל,״ אמר באוזני,ידו לא עזבה את זרועי והרגשתי שחפר בה את אצבעותיו בלחץ, לא הערתי לו על זה.
״אבל אני רוצה שתשמע,״ נשם בשקט, ״מגיע לך לשמוע.״ לחש, קולו רועד והרגשתי שלא בטוח לגמרי במה שאומר אך בכל זאת עשה זאת.
״תיהיה צמוד לדלת, בסדר? אבל רק אתה.״ הוא שיחרר את אחיזתו בזרועי והתרחקתי קצת כדי להסתכל על פניו, מהנהן בהסכמה.
״אתה בטוח בזה?״ שאלתי רק כדי ליהיות בטוח שהוא מסכים לי לעשות זאת. אני הולך לשמוע את הכל עכשיו?
״כ-כן.״ גמגם ליפניי שנאנח, ״טוב, לא במאה אחוז אבל אני יודע שזה המעשה הנכון אז פשוט תעשה זאת.״
הסתכלתי לעיניו לכמה שניות, לא בטוח בזה אך הוא אמר לעשות זאת כך שלא התנגדתי, פשוט עושה את מה שאומר ומהנהן ליפניי שהחוקר ביקש לצאת, נישקתי נשיקה קצרה ועדינה על שפתיו של לואי ליפניי שקראתי לאמא וג׳וני ויצאנו מהחדר.
YOU ARE READING
Smells like home -L.S
Romanceשקט היה כל מה שאי פעם רצה. כל הזמן רק רעש, בכל מקום. עם רעש חיצוני עוד היה יכול להתמודד. אך הרעש שהלך בתוך המוח שלו הוציא אותו מכליו, גרם לו לאט לאט לאבד את עשתונותיו. בלאגן היה מה שנולד אליו, מה שחיי אליו, וכניראה מה שהיה מת אליו אם לא אותו הנער...