Smells like home -L.S

54

מקווה שכולם בסדר❤️

נ.מ: לואי

כשהארי חזר לבית, לא הצלחתי לקרוא את המבט על פניו אך טוב; זה לא יכל ליהיות.
חיוור, שקט ועצוב כלכך כאילו מישהו מת.

ניסיתי להבין מה לעזאזל קרה אבל הוא פשוט עומד ליד הדלת ומסתכל עליי מהרגע שנכנס לבית, שזה ממש ליפני כמה שניות.

״הארי?״

״היא חושבת שאתה מת.״

ליבי נחת כשניסיתי להבין את מה שפלט הרגע.
״מ-מה..?״

״היא ממלמלת את השם שלך.״ הוא אמר וכמעט לא הצלחתי להאמין שהיא ביכלל זוכרת אותי וחשבה עליי בכל הימים האלה.

״היא בטוחה שמשהו קרה לך, היא ממש משוכנעת שאתה מת. לואי, אתה חייב לבוא איתי.״

ר-רגע, מה, לא...

״ח-חכה שנייה-״

נקטעתי בכך שהוא תפס בפניי עם שתי ידיו, מיישר את מבטי אליו ויוצר איתי קשר עין כלכך חזק עד שאני נשבע שהרגשתי אותו חודר אל נשמתי.

״אתה אוהב אותה.״ הוא אמר ומיד הרגשתי חשוף כמו שלעולם לא הייתי, שנאתי את העובדה הזו, שנאתי שהוא פשוט אומר אותה.
״אתה אוהב אותה, לואי, וזו לא בושה, היא אמא שלך. לא משנה איך תהפוך את זה בסוף.״

הסתכלתי עליו בשקט, נושם ברעד ולא מוציא מילה מפי, נותן לו לדבר ורק מקשיב;

״היא כל הזמן הזה חשבה שאתה מת, לו.״ הוא אמר, קולו רועד כאילו פחד שלא אשתכנע ממנו. ״אתה הבן שלה, לואי. אתה חייב לבוא איתי.״ לא ידעתי למה זה נגע בו בצורה הזאת, אבל הוא נסער ברמה שהוא לא אמור ליהיות.

מת...

היא חושבת שאני מת?

הדבר האחרון שרציתי הוא להתמודד עם זה כרגע, שנאתי את העובדה שאין לי לאן לברוח.
״הארי,״ נשמתי בפחד, רוצה לבכות מהתסכול שהרגשתי. ניסיתי להשפיל את ראשי אך הארי לא נתן לי, מחזיק את פניי.

״אתה אוהב אותה.״ הוא חזר על העובדה הזו, כאילו מזכיר לי. אלוהים...
״אתה הבן שלה, היא חושבת שאתה מת. היא צריכה ליראות אותך.״

בלעתי את רוקי בכבדות,
ומה אם הפעמים בהם באמת כמעט מתתי?

איפה היא?

״הארי,״ החזקתי את דמעותיי בפנים, קולי חנוק. ״אני לא יכול.״