Smells like home -L.S

52

נ.מ: לואי

נכנסתי בדלתות תחנת המשטרה שכבר היו מוכרות מידיי, מבטי קר ולא יוצר קשר עם אף אחד.
רק רציתי שתי דקות של שקט.

אפילו לא הספקתי להחליף את בגדיי מהטרנינג והג׳קט הגדול של הארי אך אם לומר את האמת, גם אם היה לי זמן להחליף כניראה שלא הייתי עושה זאת.

באתי להתקדם אל עבר הכיסאות ליפניי שיד נגעה בי, הסתובבתי במהירות, נרגע כשראיתי שזה רק ג׳וני.

״לו, אנחנו צריכים אימות שזה אכן אמא שלך ליפניי שנתחיל לחקור אות-״

״ג׳וני,״ קטעתי אותו, ״שני דברים,״ הורדתי את ידו ממני, לא רוצה מגע מאף אחד.

״הדבר הראשון, לעולם לא אקרא לאישה הזו אמא שלי מרצוני האישי.״  אמרתי, צופה בפרצוף המבולבל שלו כניראה מזה שלא התרגשתי כמו שהייתי שאבא היה כאן, אבל עם האישה הזאת הכל היה שונה.

היא...היא לא פגעה בי פיזית. אבל הפגיעות הנפשיות שהייתי חוטף ממנה היו מעל ומעבר לכל מה שיכולתי להכיל. כך שלהראות איזה שהוא רגש שיוצא ביגללה פשוט היה לא הגיוני בעיניי.

היא כלום.

אני לא אבכה ביגללה, לא אפחד בגללה, לא אדאג בגללה, לא איהיה מתוסכל בגללה ולא עצוב בגללה.

לא מגיע לה שאהיה שום דבר בגללה.

״הדבר השני,״ תחבתי את ידיי לכיסי הג׳קט, ״אני אשב בכיסא הזה ממש שם,״ הצבעתי על אחד מהכיסאות הריקים שהיו בשורה, ״ואחכה עד שהארי יבוא.״ הודעתי, ״עד אז, אני לא רוצה לשמוע אף אחד.״

לא נתתי לו שנייה להגיב ליפניי שהלכתי לעבר הכיסאות, מתיישב על האחד הכי בסוף.
העלתי את רגליי על הכיסא ומשכתי את הכובע של הג׳קט על ראשי ליפניי שהשענתי את פניי על רגליי, לא עושה כלום, רק מחכה להארי.

אפילו לא קראתי לו לבוא, לא יודע למה אני סומך כלכך על זה שפשוט יופיע אך פשוט הייתה לי את התחושה הזאת, אני לא יודע. הוא תמיד מרגיש כשמשהו לא בסדר. גם לא עניתי לו לטלפון אז כניראה כבר הספיק לברר...

וזה בידיוק מה שקרה לאחר ארבע דקות בידיוק בהן לא העזתי להוריד את פניי מרגליי או לזוז עד שהרגשתי יד גדולה על כתפי שבאה יחד עם גל ריח שזיהיתי מקילומטרים. 

״לו, נסיך, תרים את הראש.״ הוא אמר בשקט, מלטף את ראשי מבעד לכובע הג׳קט עד שהרמתי את מבטי, מוריד את רגליי לקרקע ומסתכל על הארי בפנים מיואשות.

הוא כרע על ברכו מולי כשליטף את ברכיי בניחום, מסתכל עליי בשאלה, ״מה אתה עושה כאן?״

לא עניתי לו, מסתכל עליו בשילוב ידיים ומבט ריק.
בלעתי את רוקי הכבד, הרגשתי עמוס כמו לעזאזל, רציתי לשחרר הכל אבל לא ידעתי מה אני ביכלל מחזיק. זה ישב על חזהי, היה מעיק כלכך רציתי לבכות.