Smells like home -L.S

6

נ.מ: הארי

״הארי...״ הרגשתי יד שמנענעת אותי, מפריעה לשינה הנעימה שלי, נאנחתי והסתובבתי אל הצד השני, מושיט את ידי ללואי ומתכוון לקרב אותו אליי אך הדבר היחיד שהרגשתי זה מזרן.

״הארי, אם לא תקום עכשיו אתחיל לחשוד שאתה מת.״ פתחתי את עיניי לבסוף והסתובבתי אל הקול, רואה את לואי עומד ליד המיטה, לבוש בבגדיו מאתמול וכבר נועל את נעליו.

״תודה לאל..״ הוא הוריד ממני את ידו ״יש בית ספר.״ הוא אמר, הסתכלתי עליו כמה שניות ליפניי שהתעוררתי לגמרי מהשינה שלי, נאנח ומבין שצריך לקום.

עברתי לישיבה והסתכלתי על לואי מלמטה ״חייב?״ שאלתי ושפשפתי את עיניי. אין לי כוח לבית ספר...

״אתה לא רציני...הארי אנחנו כבר מאחרים. לקח לך כלכך הרבה זמן לקום שבאיזה שהוא שלב פשוט נכנעתי והתעוררתי בלעדיך, הספקתי לעשות שיחת נפש עם קייטי בזמן שאתה היית בחלום השמיני שלך. אגב, אני בטוח במאה אחוז שהיא האחות המוצלחת יותר.״

הקשבתי לדבריו וכשסיים חייכתי אליו, לא ידעתי למה. פשוט הרגשתי צורך לחייך.
״תוריד את החיוך המטופש הזה ותקום כבר. אה והארי,״ לא הקשבתי לו ונישארתי עם חיוכי בזמן שחיכיתי לדבר הבא שיאמר.

״תשכח מאתמול.״ הוא נאנח והסתובב את דלת החדר, יוצא ממנה.

השפלתי את ראשי ולקחתי את שיערי אחורה ביאוש. לא יכולתי להגיד שלא ציפיתי לאמירה הזאת ממנו. הוא עכשיו יחזור אל הדמות הקשוחה והרצינית שלו אך הרגשתי שככל שהימים עוברים, הצלחתי להוריד עוד קצת מהחומה שבנה סביבו. נכון שאלו היו חתיכות מאוד קטנות ולפעמים הוא היה בונה חדשות, אך האמנתי בזה. האמנתי שיש משהו מעבר לפרצוף האדיש והתמידי הזה. ואת ההוכחה לזה ראיתי אתמול, כשהוא היה עייף מידיי כדי לחשוב מהמוח ולא מהלב ונפתח קצת בפניי.

החלום שלו הוא ליהיות אבא.

בחיים לא הייתי חושב על זה לבדי. והמילים שזרק שם עשו לי כלכך כואב בלב, רציתי רק לחבק אותו לשארית חיי, חיבוק כלכך חזק, כזה שיקח ממנו את כל הכאב.

לבסוף קמתי מהמיטה, ולאחר שצחצחתי את שיניי התלבשתי בסקיני גינס שחור וחולצה לבנה, שמתי על עצמי גם ג׳קט עור שחור ורק אחרי שנעלתי את נעליי יצאתי מהחדר, מחפש את קייטי. אני צריך שתסדר לי את השיער.

כשלא מצאתי אותה בחדרה ירדתי במדרגות הבית, מגיע למטה ומוצא אותה יושבת מול לואי באי הגדול במטבח, אמא בידיוק הגישה לשנייהם את ארוחת הבוקר וקטעה את שיחתם.

שמחתי שהרגיש בנוח.

התקדמתי גם אל השולחן והתיישבתי בכיסא הגבוה ליד לואי.
״חשבנו שלא תקום בחיים...״ הוא מלמל תוך כדי שאכל, גלגלתי את עיניי בחיוך והודתי לאמא שהביאה לי גם צלחת.