נ.מ: לואי
״בזהירות, לו...״ ג׳וני עזר לי לרדת מהאוטו היישר אל הכיסא גלגלים שלי, נאנחתי בכאב. גופי שרף מכל תזוזה קטנה.
״מצטער..״ הוא מלמל והלך להוציא את שאר הדברים שלי מהאוטו בזמן שניסיתי להסתדר בנוחות על הכיסא הזה, מה שהיה קשה לעשות מכיוון שיד ורגל שלי לא בתפקוד אז לבסוף פשוט נכנעתי.
״קדימה.״ הוא סיים להוציא את השקיות והלך מאחורי, סוחב אותי אל הבית קרקע שמלפנינו. כואב לי.
״אני צריך משכחי כאבים.״ אמרתי בשקט, הכאב היה בלתי נסבל, כמו סכינים קטנים שנעוצים בכל מיניי מקומות בגופי. ״ניכנס וניראה מה הרופא הביא.״ עצרנו מחוץ לדלת הבית והוא הוציא את המפתח שלו, פותח את הדלת ומכניס אותי לבפנים.
הסתכלתי קצת מסביבי, הבית היה מרווח כלכך אך בכל זאת הייתה הרגשה של בית חמים ונעים. בצד שמאל היה סלון עם טלוויזה בתוך הקיר, מתחתיה מזנון מעץ שהוסיף לאווירה הביתית עם שולחן תואם וספה בצורת ר׳. היה גם יציאה גדולה לחצר ליד שהכניס אור לבית.
בצד ימין היה המטבח, ללא קיר שהפריד בין החללים ויצר מראה גדול יותר לבית. ובפינה ממש היה פסנתר.
״של מי הפסנתר?״ שאלתי כשגוני הלך למטבח ופרק את כל התרופות על שיש, הנעתי את עצמי עם יד אחת עד שהגעתי אל הפסנתר, מקיש על אחד המקשים ויוצר צליל נעים.
״של טיילר.״ הוא ענה, הרמתי את מבטי למרות שהוא היה עם גבו אליי. מי זה טיילר? ״הבן שלי.״ הוא אמר ליפניי שהספקתי לישאול, גורם לי להשפיל את מבטי. הוא סיפר לי שבנו מת... זה היה שלו.
״הוא היה מנגן?״ שאלתי בשקט והסתובבתי בחזרה לפסנתר. פיצאום מרגיש קצת פחות בנוח לגעת בזה.
״כן...זה היה הדבר היחיד שהוא היה עושה. לא יוצא, לא רואה איזה סדרה, לא בטלפון...רק מתעסק בכלי נגינה כל היום.״ הוא התקדם אליי עם שני כדורים בידו וכוס מים.
״סידרתי לך את הכדורים לפי ימים, זה לעכשיו.״ לקחתי מידו את הכדורים והבקבוק מים ובלעתי את הכדורים במהירות.
״הוא נשמע כמו ילד מעניין.״ אמרתי, מסתכל על הפסנתר הזה ויכול לדמיין פה נער קטן שמנגן. ג׳וני אמר לי פעם שהוא מזכיר אותי...
״אלוהים אדירים, אתה כלכך דומה לו.״ שמעתי את ג׳וני נאנח ומסיט ממני את מבטו. נשכתי את שפתיי ועם ידי התקינה הזזתי את הגלגל של הכיסא והתרחקתי מהפסנתר.
״מצטער.״
״אל תצטער, זה די טוב לדמיין אותו קצת...״ הסתכלתי עליו בשקט, לא ידעתי מה להגיד אך כניראה שגם לא הייתי צריך. לפעמים זה טוב יותר פשוט להקשיב.
״בוא, אראה לך את החדר.״ הוא תפס את הכיסא גלגלים מאחוריי והוביל אותי במסדרון הבית הרחב, היו כמה דלתות עד שהוא עצר מול דלת אחת.
YOU ARE READING
Smells like home -L.S
Romanceשקט היה כל מה שאי פעם רצה. כל הזמן רק רעש, בכל מקום. עם רעש חיצוני עוד היה יכול להתמודד. אך הרעש שהלך בתוך המוח שלו הוציא אותו מכליו, גרם לו לאט לאט לאבד את עשתונותיו. בלאגן היה מה שנולד אליו, מה שחיי אליו, וכניראה מה שהיה מת אליו אם לא אותו הנער...
