מותר לי להתאהב?!

פרק 1.

נקודת מבט: ג'אנגקוק

''תודה שבאתם ארמי, אנחנו מעריכים את זה מאוד'' אראם אמר כששילבו ידיים וקדנו לאלפי המעריצים שעמדו והריעו לנו בקהל הרחב והסגול, התכוננו לרדת מהבמה הגבוהה באורך שני מטרים כמעט.
כמו תמיד אנחנו יורדים בסיגנון אחר ושונה משאר הלהקות שהולכים רגיל אחד אחרי השני או ככמוצה ביחד.
אלא אנחנו מרימים אחד את השני, מחזיקים ידיים משחקים תופסת יבשה ורטובה, והרבה דברים שונים ומוזרים אבל לנו זה לא מפריע, תמיד אנחנו ככה והדברים ישתנו, ככה חשבתי.

בחצי שנה האחרונה כן יש לנו משהו שמפריע לנו, או יותר נכון לי. תמיד אהבתי את הממברים ואת שאר הצוות שלנו, אך לטאהיונג תמיד היה לי חיבור, חיבור עמוק חברי וילדותי שגרם לנו להראות כמו זוג מטוהב לפי הארמי.
היינו החברים הכי טובים ותמיד עשינו הכול ביחד. תעלולים, משחקים, תחרויות. שרנו ורקדנו אכלנו וישנו, צחקנו ודיברנו.
הכול היה ביחד ולא היה ניתן להפריד ביננו.

עד שפעם אחת כשירד שלג בחוץ שסימל את סיומו של חודש דצמבר ואת בואו של חג המולד ויום הולדתו ה-21 של טאהיונג.
הוא בא אליי והציע שנצא לחצר ביתם ונדבר לפני שיהיה סופת שלגים שתהרוס את מזג האויר.
בסיום החג כשכולם היו עם משפחותיהם ואני התארחתי אצלו למשך החג, הוא הוציא אותי לספסל בקידמת הבית שלו, שזהיה דיי רחוק מביתם.
בחוץ היה שלג וכוכבים התלויים על השמיים שסימנו אוירה נולה לדיבורים קלילים ונעימים.

התיישבנו על הספסל החום והחזק שהחיק את שנינו וחשבתי שהוא הולך להגיד לי משהו שאנחנו בדרך כלל מדברים עליו כמו תעלול או בדיחה אפילו סתם משהו שקרה פעם ונעביר אותו שוב בזיכרונות, אבל זה היה שונה מרוב הפעמים.
הוא תפס בידי בעדינות וקירב אותם לחזהו שפעם בחוזקה ואמר "אני אוהב אותך ג'אנגקוק'' הסתכלתי עליו וגיחחתי ''אוו טאהיונג, גם אני אוהב אותך'' אמרתי עם חיוך אך מבטו היה רציני ''אני מתכוון ברצינות ג'אנגקוק'' קפאתי ''מ-מה?" בקושי הצלחתי להוציא מפי ''אני כבר הרבה זמן פיתחתי רגשות כלפיך, אני מרגיש עצוב וכואב פה'' הוא לחץ עם ידו את ידי שהייתה על ליבו ''כשאתה לא איתי, זה מרגיש שאתה חסר לי מאוד ואני חייב אותך, אני אוהב אותך ג'אנגקוק, ברצינות'' הוא אמר ועיניו החודרות והחומות הסתכלו לעיני בכינות ששיתקה לי את החושים ''ר-רגע מ-מה?" לא אחזתי, לא הבנתי, בכלל. הוא תפס אותי לא מוכן בכלל!

''טאהיונג, אם זה עוד פעם אחת מהבדיחות שלך זה לא מצחיק, זה נראה אמיתי'' אמרתי חושש שטעיתי והבנתי לא נכון ''ג'אנגקוק, אני רציני. זה ממש לא בדיחה'' הרגשתי נפילה, הייתי בהלם מעוצמת הדבר שאמר 'איך לא ידעתי? לא שמתי לב שהוא מסתכל עלי באופן שונה? למה שיאהב אותי?' שאלתי את עצמי.
חשבתי על זה שזה לא אפשרי בכלל כי אנחנו מפורסמים מאוד וזה דבר כל כך לא מקובל בעולם בפקט אצלינו, הקוריאנים ובפרט של הפרט בקייפופ.
יש לנו מעריצות וחברים אי אפשר פשוט לעשות את זה, אנחנו בנים והעולם מצפה ממנו למשהו, לא?!
הרגשתי כאילו אני נופל לאפלה יותר ויותר ומאבד את דמי ואז היה שחור בעיניי, אך לאחר כמה רגעיים שמעתי את קולו העמוק של טאהיונג המודאג קורא בשמי ''ג'אנגקוק, ג'אנגקוק, תקום!'' פקחתי את עיני ראיתי דבר לבן, את האמת הרבה דברים לבנים.
אבל אז ראיתי פרצוף מוכר ''ג'אנגקוק אתה בסדר?" הוא שאל והתחלתי לחזור למציאות ''מה קרה?" שאלתי ואחזתי בראשי שהיה קצת מטושטש ''התעלפת אחרי שהבנת שדיברתי ברצינות, אני מצטער'' הוא הסתכל הצידה ונראה אשם ''מה זאת אומרת שדיברת ברצינות? אתה לא מתכוון לזה שאמרת שאתה מאוהב בי נכון?!" עוד הייתה בי תקווה קטנטונת ''לא, זה היה אמיתי'' הוא אמר וניפץ לי את התקווה הקטנה והאחרונה שלי ''למה?" הוא הסתכל לכיווני ''מה זאת אומרת?" הוא שאל ועיניו שידרו רגשות לא ברורים אז עניתי ''למה? למה אתה עושה את זה? אנחנו חברים כאלה טובים! אני לא יודע איך לשמור על קשר כזה כשאתה מאוהב בי, אני רוצה שנחזור להיות חברים הכי טובים בבקשה טאהיונג, למה?" כבר דמעות עלו בעיניי ונשכתי את שפתיי כדי לא לשחרר אותם, אני חא מראה חולשה ליד אנשים, וגם לא ליד הממברים, האנשים הכי קרובים אליי, זה קורה פעם בכמה זמן וממש לא תמיד או בדרך כלל.
עיניי התפוצצו על פרצופי והושטתי את ידי הפנויה לנגב אותם אך הוא הקדים אותי ותפס בלחיי וניגב את הדמעות עם אגודלו, הרגשתי חמימות מתפתחת בביטני ''כי אני הייתי חייב להגיד למישהו, הייתי חייב לספר את ריגשותיי. במיוחד אם זה לך או אליך!
אתה אדם מיוחד ג'אנגקוק. לזה בטוח שמתי לב! אני לא סתם רוצה להרוס את החברות שלנו אבל כן ציפיתי אולי אפילו באחוזון קטן שתרגיש כמוני, אני רוצה להיות חבר שלך ולא להיפרד ממך לעולם, בן אם זה להיות בן זוג חבר אח או כל דבר אחר, אני רוצה לחיות לצידך ג'אנגקוק'' יכול להיות שדימיינתי אבל גם לו ירדה דמעה פיצפונת ואולי גם לי אבל לא בגלל מחשבותי אלא בגלל הדברים שאמר ''סליחה, לא הייתי צריך להתפרץ עליך, אני מתנצל בוא נשתדל לתקן את המצב שיחזור להיות כמו שהיה וניה-'' הוא קטע אותי כשהחזיר את ידו ללחיי והפגיש את שפתינו ונישק אותי נשיקה עדינה ותמימה, כל כך הרבה רגשות צפו בי והרגשתי מוזר, הרגשתי אהוב, מיוחד, שווה משהו כמו שבחיים לא הרגשתי...