נקודת מבט: ג'אנגקוק
''ג'אנגקוק, היגענו תתעורר כבר'' ג'ימין העיר אותי והחזיר אותי למציאות ''אה, אוקי'' אמרתי ויצאתי מהמיניבוס, האחרון כנראה. לקחתי את המזוודה הלא קטנה שלי בשביל המוביל לבית שלנו.
נכנסתי וישר פניתי לחדר שלי, סוף סוף לבד או יותר נכון, בלי טאהיונג.
כעבור שעה כשפרקתי את המזוודה כשרוב הזמן פשוט הייתי בטלפון, מתפלא מתי נאמג'ון נכנס למקלחת והספיק לצאת ממנה.
נכנסתי גם אני אחריו, שתפתי את עצמי וחפפתי את השיער שלי כששמעתי צעקות מחוץ למקלחת, ססגרתיאת זרם המים למרות האוויר הקריר והקשבתי למילים שנשמעו מבעד לקיר.
''אולי תפסיק עם זה כבר! נמאס שאתה כל הזמן מתערב'' זה היה קולו של טאהיונג ''תפסיק להיות שתלטן וקנאי יא חתיכת אידיוט, לא יזיק לך לשחרר'' קולו של ג'ימין נשמע גם ''תפסיק להתלונן על בעיות של אחרים כשאתה עצמך כזה, ותפסיק להיכנס לאיפה שלא צריך אותך!'' לשמוע את טאהיונג צועק ככה הבהיל אותי, אני שונא צעקות ואני שונא ריבים, ועוד יותר אני שונא שהחברים הכי טובים שלי עושים את זה.
הוזזתי את הווילון, התנגבתי והתלבשתי במהירות ויצאתי מהמקלחת בדרך לצאת מהחדר, רואה את נאמג'ון שוכב על המיטה שלו עם ספר ביד ואוזניות באוזניים ''מה קרה?" שאלתי והיצבעתי לכיוון הדלת שהיה בה חריץ קטן פתוח, זה נשמע כמו מריבה רצינית מבדרך כלל והרגשתי שצריך להתערב למרות שזה לא הדרך כאן.
''שוב הם רבים, זה יעבור עוד כמה ימים אל תדאג'' הוא ענה בשלווה כשהפך דף לעמוד הבא. 'לא, זה ממש לא נראה ולא נשמע שזה יעבור' חשבתי וכעסתי קצת על כך שהוא לא מתערב, עדיין לא ידעתי איך להתנהל עם טאהיונג ועם ג'ימין אבל הם החברים שלי ואני אעזור להם במה שיצטרחו.
פתחתי את הדלת ולפני שכולי הייתי בחוץ שמעתי את נאמג'ון אומר ''אני לא חושב שאתה צריך להתערב, זה לא פעם ראשונה שהם ככה, למרות שזה נראה כאילו הם רבים על לביאה מיוחמת'' הוא ציחקק וחזר להתמקד בספר, כששמעתי את מה שאמר נחרדתי 'אין שום פאקינג מצב שג'ימין גם כזה' התנערתי מזה כאילו לא שמעתי דבר היוצא משפתיו ופניתי לחדר שלהם, חדר אחרי החדר של יונגי וג'ין.
התהלכתי בשקט, מנסה לחשוב איך הוסוק-היונג מתמודד איתם ''לא אני לא אפסיק, ככול שזה מפריע לך זה פוגע בי, ואני אמשיך לנסות!'' שמעתי את ג'ימין צועק בכעס אבל גם עם הרבה פגיעות שלא אהבתי. 'טראח' נשמע מהחדר שלהם ופתחתי את הדלת בהתפרצות חזקה, הלחי של ג'ימין הייתה אדומה וראשו הופנה לצד של הדלת וידו של טאהיונג הייתה באוויר ''אתה פאקינג הרבצת לי?!" ג'ימין צעק עם כאב רב בקולו ויכולתי לראות את הבושה והעצב שבפניו ואת עיניו נוצצות מדמעותה נדהמתי ממה שקרה כאן בזה הרגע.
''ג'אנגקוקשי..'' טאהיונג קרא בשמי, היה נשמע כאילו הוא מופתע שאני פה וכאב יתר על פרצופו ''אני לא מאמין שעד עכשיו קראתי לך חבר שלי'' ג'ימין התחיל לדמוע למרות שהתאמץ לעצור את הדמעות ויצא מהחדר שבו רק אני וטאהיונג עמדנו בו ''ג'אנג- לא, דיי'' אמרתי וניסיתי לחשוב מה עושים עכשיו, מה אני יכול לעשות במצב כזה, לעזור זה לבחור צד, לצאת ולהישאר גם, ולהגיד.. להגיד מה? ''אני לא מאמין שהרבצת לחבר שלך טאהיונג. זה לא משנה על מה רבתם, אין כאן מכות בבית הזה, זה כלל ואתה יודע את זה'' כמעט צעקתי, לא רציתי שזה יקרה כמו שלא רציתי לצעוק עליו.
''זה לא היה בכוונה, אני לא התכוונ-'' פתיחת הדלת מחדש קטע אותו ''טאהיונג, אתה באמת הרבצת לו?!" הוסוק נכנס כעוס ומקול הצעדים מחוץ לדלת האחרים מתכוונים להגיע גם, בין אם כועסים ובין אם סקרנים.
''לא חשבתי שאתה כזה תינוק, זה לא משנה על מה אתם רבים, אין כאן מקום למכות מחורבנות!'' הוסוק צעק בכעס ''אני יודע, לא התכוונתי לזה'' טאהיונג הסביר ובאמת נראתה חרטה על פניו ''אני פשוט מופתע ממך, זה כזה לא מתאים לך'' הוסוק אמר ויצא מהחדר, סגרתי את הדלת אחריו רציתי לדבר איתו לבד.
''אולי תספר לי למה כעסת עליו, מהבוקר שניכם נראתם עצבניים'' לחשתי את המשפט השני והוא התיישב על המיטה שלו, מולי. ''הוא מתערב לי בהרבה דברים, אני לא יודע אם תבין או אם אני אוכל להסביר את זה לך, אבל זה לא סתם מריבה, כשאני מעיר לו על כך הוא מתנהג כמו תינוק ומאיים שיעשה דווקא או שככה.. ככה הוא מרגיש. כמו שהוא עושה תמיד'' טאהיונג נאנח, הבנתי בכללי. דברים כאלה מעצבנים את טאהיונג, אבל ג'ימין בכלל פגוע מהדברים שאמר וגם, זה האופי של ג'ימין. חשבתי שהוא יודע את זה כבר.
''אולי תלך לבקש ממנו סליחה, אפילו שאני יודע שזה מעצבן אותך, אבל כשאומרים משהו כזה למישהו זה ממש פוגע בו'' אמרתי והתיישבתי לידו, היה חשוב לי לעזור לבעיות שלהם ואז לטפל בבעיות שלי, אבל הם כמוהן קודם.
''אולי אתה צודק, אבל יש הרבה מעבר למילים האלה שאני והוא אומרים'' הוא ענה והביט הצידה ''אל תדאג, אני מבין וזה פשוט וויכוח קטן שאתם הופכים לפיל, אני אדבר עם ג'ימין ונסדר את היחסים בניכם, אני אהיה אחראי לזה'' אמרתי בגאווה ועם חיוך על הפנים ''לפחות אני רואה עוד סיבה למה אני מאוהב בך'' לחש ולקח את כתפיי בידיו והצמיד אותי למיטה ''טאהיונג.." נלחצתי, מה קורה כאן? ''אני כל כך אוהב אותך ג'אנגקוק, למה אתה לא אוהב אותי בחזרה?" שאל והבטתי בו עם מבט מופתע וקצת חרד, הוא אמר שאם לא ארצה את זה, הוא לא יעשה כלום ''מ-מה ט-טאה? ב-בבקשה ל-לא'' התחלתי לגמגם, כן כבר נכנסתי ללחץ ''בבקשה, זה יהיה מהיר, רק נשיקה אחת'' פניו עטו פנים לא מובנים, לא מוכרים, לא טאהיונג.
''ל-לא, טאה-היונג'' המוח שלי לא תיפקד, לא הבנתי מה לעשות ורק ידעתי שלא נוח לי, בכלל.
הוא עבר להריח את שערי הלח ונאנח, הוא התקרב עם ראשו לשפתיי ולא רציתי את זה, אבל לא הצלחתי למנוע את זה, התחילה לי בחילה כשנשימותיו עברו על פרצופי, לחץ היסטרי תפס אותי ורציתי לברוח מכאן ''ב-בבקשה.. ת..תפסיק..'' לחשתי כשדמעה כבר יצאה מעיניי והוא התקרב עם שפתיו לשלי 'לא, לא בא לי' הראש צעק וניסיתי להבין איך לזוז בלי לפגוע בו, עד לרגע ששמעתי צעדים קרבים וטאהיונג נמשך אחורה ונידחף הצידה על ידי ג'ימין, התחלתי לנשום ועצם העובדה שהתרחק פתח אצלי סכר של דמעות שכול כך ניסיתי להסתיר, לא אהבתי שרואים אותי בוכה וניסיתי להימנע מזה שיראו אותי כל כך הרבה פעמיים ''ג'אנגקוק אתה בסדר?'' ג'ימין שאל והניח יד על גבי, לחיו עדיין היית אדומה. רעדתי, כשידו נגעה בי ''היית חייב לעשות את זה חתיכת דפוק?!" קולות הצעקה של ג'ימין נשמעו וניסתי לנשום ''זה לא עיניינך, ולא עשיתי כלום'' טאהיונג צעק בחזרה ופחדתי להסתכל עליו, רק רצתי משם במהירות לחדרי, מקווה שנאמג'ון לא שם ולמזלי לא היה.
נכנסתי לחדר האמבטיה ושיחררתי הכול שם, לא הבנתי את כל מה שקרה היום, ואת התנהגותו של טאהיונג בכלל. לא אהבתי את מה שכמעט נעשה, אפילו שנאתי את זה. באותו רגע יכולתי להתווכח ולהתגונן אבל קפאתי וג'ימין הוא זה ''שהציל'' אותי ממנו ''ג'אנגקוק, הכול טוב? אתה יכול לדבר איתי אם אתה רוצה'' ג'ימין נשמע מחוץ לחדר, כעוס ובלי לנחש יודע שזה על טאהיונג והפעם בצדק, בחיים לא רציתי להגיע למצב שאפחד מטאהיונג, חברי הטוב.
YOU ARE READING
מותר לי להתאהב?!
Romanceביטיאס הם רק להקה קוריאנית הידועה בתור קייפופ המפורסמת בכל העולם, יש להם מאות שירים עשרות אלבומים ומליוני מעריצים שאוהבים את שבעת הממברים. אך מה קורה כשפתאום אחד מהם מתוודה על רגשותיו לשני והשני איך אומרים לא יודע כיצד לקבל את זה, הוא מהרהר בזה רבות...
