מותר לי להתאהב?!

פרק 17.

(השבוע הזה ארוך מדי לטעמי אז קחו עוד פרק)

ג'אנגקוק

''מה נסגר עם זה ג'אנגקוק?!" טאהיונג התחיל את השיחה איך שסגרנו את הדלת.
''אתה אפילו לא מוכן להתעורר איתי ובטח שלא להסתכל עליי אחרי אתמול, עשיתי משהו לא בסדר?!" קולו הכאיב לי בלב כי הוא צדק ואי אפשר היה להתעלם מזה.
''חשבתי שרצית את זה, חשבתי שאתה אוהב את זה, אוהב אותי! אז למה אתה ישר בורח ומתחמק ממני? כשאני רוצה לדבר איתך על זה אתה הולך לג'ימין ומספר לו ואפילו לא אומר שרצית גם?!" הוא ניסה לעטות על פניו עצבות וכעס אבל עיניו כבר התחילו לטפטף בלי רצונו.
''זה לא פייר שאני היחיד שנלחם על הזוגיות הזאת'' הוא התחיל לבכות וניגשתי ללטף את גבו בעדינות.
''אני מצטער אוקי, התביישתי והובכתי להיות לידך אחרי זה. גם להיות איתם באותו חדר-אז עכשיו אני גם מביך? אני מנסה ככול היותר להיזהר לשאול ולהתעניין אבל זה לא פעם ראשונה שאתה חוסם את זה, אני מרגיש שאני היחיד שמנהל זוגיות של שתיי אנשים וזה כואב כל כך'' הוא המשיך לבכות בשקט וניסיתי לבחור את המילים הנכונות מתוך הבלגן שבראשי.
''אני מצטער טאהיונג, באמת שכן. אני לא חשבתי שזה ככה, לא חשבתי שככה תרגיש או שזה מה שאני גורם לך להרגיש. אני.. אני לא יודע למה סיפרתי לו על זה או כששאל ולא עניתי, אבל זה לא היה מכוונה לפגו-זה כבר פגע'' קטע אותי שוב כשמשך באפו.
''טאהיונג בבקשה תבין, אני הובכתי, התביישתי, מכל הסיטואציה. לא רק ממך! מכול רגע שהיו לידי אנשים, הייתי בהלם שעשיתי את זה ושאני כבר לא... ב-בתול אז קמתי במהירות, לא רציתי קשר עין איתך כי.. כי לא יודע, אולי פחדתי, אולי סתם אבל זה קרה. אין לי שום מושג למה רצתי לדבר עם ג'ימין'' הורדתי את הראש כשעמדתי מולו.
''אני מצטער שאני חבר-בן-זוג גרוע'' אמרתי ושיחררתי את הלחץ שאפף אותי והוא התרומם מהמיטה.
''אבל למה? למה אתה לא מדבר איתי? משתף אותי בדברים שמפריעים לך? אתה לא רוצה לדעת מה עבר לי בראש שג'ימין גונן עליך כאילו אתה.. שלו'' אמר ועצר קצת.
''זה הרתיח את דמי אבל פגע בי הרבה יותר..'' הרמתי את ראשי בחזרה אליו.
''אני אהבתי את זה, באמת. זה היה פעם ראשונה מדהימה, לפחות בשבילי אבל זה גם היה חדש שלי, ניסיתי להתחמק מדברים שלא ידעתי או שלא הבנתי בהם וזה היה אחד מהם. סליחה טאהיונג, באמת באמת סליחה'' החזרתי את מבטי לריצפה וחשבתי לעצמי איך תמיד דברים כאלה קורים לי, אני תמיד עושה טעות אחת שמפקששת את הכול.
''אבין אם אתה שונא אותי או משהו בסגנון'' אמרתי והתכוונתי לצאת מהחדר, הרגשתי שאני צריך להתרחק ממנו, שלא אפגע בו שוב.
''ג'אנגקוק, אני בחיים לא אשנא אותך. רבנו קורה, אפילו בזוגיות יש ריבים למרות שאת זה אני לא מחשיב כריב אבל תיקח את זה איך שתרצה. מה שאני מתכוון להגיד זה שאני אוהב אותך ולא חושב לשנייה על לוותר עליך. אתה חשוב לי, באמת. והדבר הכי חשוב בזוגיות ששכחנו לעשות או יותר נכון לא ידעת עליו כל כך'' אמר עם קצת גיחוך בקולו. ניגש אליי ואחז בלחיי עם ידו הגדולה והרחבה שחיממה אותי וגרמה לעקצוצים בביטני התחתונה 'לפחות אני יודע שאני עדיין אוהב אותו' חשבתי וגם אני חייכתי חצי חיוך.
הוא עבר עם אגודלו מתחת לעיני שהאיזור היה עדייו לח.
''בטוח? אני אתחיל להתייעץ איתך ולדבר איתך אני מבטיח!" הכרזתי בחיוך שלם, מה שהעלה גם על פניו חיוך מלא ומקסים.
''החיוך שלך כל כך יפה, אני אוהב אותו'' אמרתי כשראיתי ששפתיו מתקרבות לשלי.
''אתה יותר יפה, אני אוהב אותך'' שפתיו נצמדו לשלי ונאנחתי קלות, כבר הבנתי שאני מאוהב בו ואולי עדיין תמים יחסית ולא קולט את כל הדברים שמובנים מאליהם שזוגות יודעים ומבצעים אותם אבל אני רק בן 19, יש לי הרבה מה ללמוד ואני בטוח שטאהיונג יעזור לי בזה.
טאהיונג אחז בפניי עם שתיי ידיו כששפתינו לא נפרדות לשנייה, עם כול דקה שעוברת חשקתי לשפתיו יותר, עצרנו לנשום והסתערנו זה על זה שוב עד שהרגשתי את המיטה מתחתיי.
''עשינו את זה רק אתמול'' אמרתי בין נשיפה לנשיפה, לא יודע אם לצחוק או לבכות.
''אפשר לעשות את זה כול יום, אם לא יכאב לך מדיי'' התבדח וחזר לנשק את קו הלסת שלי.
''אני בספק של זה'' צחקתי בקטנה ונשיקותיו המשיכו לצווארי מה שנתן לי עונג של ממש, עד שמתחתי את אצבעות רגליי מעונג בגלל הדברים שהרגשתי.