ג'אנגקוק
טרקתי את דלת החדר בחוזקה מקווה שלא תצא ממקומה ונשכבתי על המיטה בנחיתה. הדמעות ברחו מעיניי כבר במדרגות והכעס על ההתנהלות שלי היום הרג אותי.
'הייתי חייב לעשות את זה?'
'הייתי חייב לא להקשיב להם?'
'התנהגתי כמו דפוק ועכשיו אני בכלל לא יכול להופיע' מחשבותיי צעקו.
נשכבתי על צד גופי נותן לדמעות לצאת מעיניי, כדי שירטיבו את השמיכה את הסדין ואת הציפית של הכרית אותה חיבקתי.
'עכשיו אני הרבה יותר גרוע ממה שחשבתי שאני לפני' חשבתי לעצמי והמחשבה הזאת הכאיבה לי כל כך.
'אז זהו? אני עושה הפסקה מהלהקה בגלל בעיות בריאותיות?!' חשבתי ורציתי להרביץ לעצמי.
אני לא יכול לרקוד לא לשיר בקושי להקשיב אני יודע...
עכשיו הם ירצו לי על זה כול הזמן, איך אוכל לעמוד מאחורי הקלעים כשכולם מחייכים צוחקים ושרים, זה הרגשה הכי בשפל שלי.
אני שונא את זה, אני שונא את המצב הזה
אני שונא להיות ככה.
דפיקות על הדלת הוציאו אותי ממחשבותי בהם טבעתי ולא רציתי לראות אף אחד עכשיו, אפילו לא את טאהיונג.
''ג'אנגקוק, תן לי להיכנס. אני צריך לדבר איתך'' ידעתי שזה טאהיונג, לא רציתי שיראה אותי בוכה, לא רציתי שאף אחד יראה אותי בוכה, הרגשתי חלש וחשוף מדיי לעיניהם.
''אני נכנס'' אמר וכשהדלת נפתחה התקפלתי יותר לכדור, שנאתי את כל המצב שקרה עד עכשיו.
''ג'אנגקוק, אתה יכול לדבר איתי?" שאל והתיישב על צד המיטה, באיזור שגבי מופנה כלפיו.
''בבקשה, ג'ין סיפר לנו הכול. אני יודע שאתה מתוסכל ממה שקר-אני שונאת את מה שקרה!'' לא יכולתי להתאפק וצעקתי עליו, פרצופי האדום נגלה לפניו והבעתו הייתה מרחמת, שנאתי אותה.
''אל תסתכל עליי ברחמים, אני יודע שאתה אוהב אותי אבל אני לא רוצה את המבט הזה שלך'' צעקתי עליו ושיניתי מבט ממנו, שלא יראה את הדמעות החדשות שהתחילו לזלוג.
''אני רק רציתי להיות איתך, לעודד אותך. לא באתי להרצות לך על חוסר זהירות והקשבה, אלא רק כדי להיות איתך, אני דאגתי לך כשראיתי אותך מאבד הכרה ונופל, אתה לא מבין שכל דבר בך מדאיג אותי'' הוא אמר בעצבות שממש לא רציתי שירגיש.
''סליחה, אני.. אני רק..'' לא הצלחתי לבטא את המילים שרציתי, הרגשתי כישלון עם עצמי ולא ידעתי איך אוכל לצאת מהאיזור הזה, כאילו גם אנסה אתקע.
*כעבור חמישה ימים
ההופעה נדחתה בשבוע וחצי עד שאבריא לגמרי שזה טוב ורע בו זמנית, אבל לפחות יכולתי לחזור להופיע ולהספיק לפגוש את הארמי מחדש, זה היה שמח ומרגש ושעות ההופעה היו בשעות הנעימות והקרירות כך שלא סבלנו מחום וכדומה.
חזרנו לבית שבו התארחנו כשכל אחד כמובן בחדר נפרד.
הרגשתי הרבה יותר טוב מבחינה בריאותית למרות הכישלון שעדיין ליווה את הרגשתי בימים אלו.
שכבתי בישיבה על המיטה הזוגית בחדר שהביאו לי והסתכלתי על צילומי ההופעה האחרונה, היום.
''So What..."
רק היינו צריכים לשיר וזה היה אחד מהשירים עם הכי פחות מאמץ יחסית לשאר הריקודים.
YOU ARE READING
מותר לי להתאהב?!
Romanceביטיאס הם רק להקה קוריאנית הידועה בתור קייפופ המפורסמת בכל העולם, יש להם מאות שירים עשרות אלבומים ומליוני מעריצים שאוהבים את שבעת הממברים. אך מה קורה כשפתאום אחד מהם מתוודה על רגשותיו לשני והשני איך אומרים לא יודע כיצד לקבל את זה, הוא מהרהר בזה רבות...
