מותר לי להתאהב?!

פרק 11.

*שתיי הודעות, בסוף (ואחרי התמונות)

ג'אנגקוק

~חצי שעה לפני הארוחה

עליתי לחדר והנחתי את הדברים על השידה ומה שצריך על המיטה, העיניים פחות כאבו לי, ופניי חזרו לצבעם הרגיל, בערך.
''ג'אנגקוק, לא נסעת איתנו בגלל נאמג'ון?" ג'ימין שאל כשנכנס לחדר ונעל את הדלת.
''כן. לא רציתי להיות איתו וטאהיונג פשוט הצטרף אליי'' עניתי בכנות לא מצפה למה שיגיד.

''ג'אנגקוק אני צריך לומר לך משהו, משהו שעמד לי על הלב כבר כמה זמן'' היבטתי בו והקשבתי ברצינות הרבה יותר ממקודם.
''אני מאוהב בך ג'אנגקוק..''
רציתי להתפקע מצחוק ולהגיד לו 'היונג איחרת את התאריך, טאהיונג אמר לי מלפני כמעט שבוע' אבל לא, קפאתי.
"לא הבנתי, מה קרה שכולם מאוהבים בי?!" אמרתי בתיסכול, קרה משהו שגרם לזה?
ג'ימין נראה מופתע.
''ט-טאהיונג א-אמר לך את זה כבר?!" שאל כאילו זה כזה ידוע.
''איך אתה יודע?" שאלתי בהלם, חשבתי קצת על הדברים והבנתי.
קמתי והתרחקתי ממנו שלוש צעדים, עד הקיר.
בגלל זה הם רבו, בגלל זה כבר באותו יום הם התווכחו על דברים שונים כמו לישון איתי בחדר או לשבת לידי, שניהם מאוהבים בי ובגלל זה הם בריב.
עכשיו הכול הסתדר, הייתי אמור להיות שמח שגיליתי על מה הם רבים ולעזור להם, אבל לא יכולתי לעשות את זה לפני שאעזור לעצמי.
לא רציתי שיריבו אבל עכשיו זה בלתי נמנע, דיי למה זה קורה לי?!
''מה אתה חושב? אמרת לטאהיונג כן? שאתה אוהב אותו?" ג'ימין שאל והתקרב אליי אבל התרחקתי יותר, הצידה.
''אני.. אממ.. אני-תרדו כבר, הארוחה מוכנה. יש טוקבוקי ובשר אדום'' צעקתו של ג'ין נשמעה מחוץ לחדר.
''אני יודע שאתה לחוץ, ואני מצטער שאני מפיל את זה עליך, אבל באמת היה חשוב לי שתדע, אני אוהב אותך כל כך שאין לי אפילו דרך לתאר את זה, אז בבקשה אל תשנא אותי-לא אשנא, אל תדאג'' אמרתי והוא חייך את חיוכו היפה עם לחייו השמנמנות והסמוקות וירד כשאני צריך להתמודד עם התקף אהבה מכולם, מה נסגר איתם?! אני מרגיש בשדה ארמי של התוודות.
לא ידעתי איך להגיב, ולא ידעתי מה להשיב לא כמו שלא ידעתי מה להשיב לטאהיונג, וגם אליו לא ידעתי לגבי ריגשותיי אז זה?
הראש התחיל לכאוב לי ברמה מטורפת עד שהתחלתי להתנדנד ולאחוז בכיסא שליד השידה.
שתיתי מים וירדתי למטה, לא רוצה שישימו לזה לב, גם בגלל השאלה שאני רוצה לשאול..

~אחרי ההתעלפות של ג'אנגקוק

''למה אתה חושב על הפסקה? זה ישבור את הלהקה'' הוסוק אמר ונאנחתי בתסכול.
''כואב לי הראש ממלא דברים, אני מרגיש מבולבל לגבי מלא דברים, אני מרגיש שאני צריך הפסקה לחשוב על כל הדברים האלה'' עניתי והגנבתי מבט לטאהיונג שישב לצידי על הספה ועל ג'ימין שלא היה מרוחק כל כך ממני.
''מה כבר קרה שאתה כזה מבולבל?!" ג'ין שאל ולא ידעתי מה להשיב לו.
''א-אני לא יודע..'' פחדתי שישנא אותי את טאהיונג וג'ימין, שלא יקבל את זה כמו ברוב העולם.
''טוב, ג'ימין תעזור לו לעלות לחדר שלו. יש לי שיחה עם נאמג'ון'' אמר בכעס ועלה במדרגות בקולניות, הם התווכחו במרפסת הפנימית, שזה שלושה מטרים מעליי ושומעים את זה כמו מאחורי האוזן.
''לא, ג'ין זה לא בגללו..'' צעקתי בלחישה לג'ין שהתחיל להתעמת עם נאמג'ון, הצעקות שלהם הכאיבו לי על הלב יותר ממה שכבר כאב.
''אני לא מאמין שאמרת דבר כזה לאחד מהלהקה שלך, אתה צריך להתבייש!!! אתה צריך לכבד אותי ולהגיד תודה שאני לא מתלונן עליך לחברה! למה בכלל התחלת עם האיומים כאלה?!".
אחזתי בראשי וניסיתי להתעלם מהצעקות, הלב שלי גם ככה כאב מדבריו של נאמג'ון, הראש שלי כאב מבילבול לחץ וחוסר וודאות לגבי טאהיונג וג'ימין, והרגל שלי בדומה ליד ולראש כאבו בגלל שנפלתי על הכיסאות תוך כדי ההתעלפות.
'אני שונא דרמה והיא רק אופפת אותי, למה היית צריך להגיד לי את זה?!' הרגשתי שהייתי צריך את טאהיונג, לחיבוק, לפריקת תיסכול, לנשום.
''להגיד מה?" ג'ין שאל כשלא שמע מה אמרתי, כנראה ששיחתם עברה לאיזה שהוא חדר ואת המשך השיחה לא שמענו.
יונגי עבר למטבח כדי לשתוף ולארגן את השולחן והוסוק עלה לנסות להפריד בינהם.
ג'ימין ואני עלינו לחדר שלנו ל-''שיחה שנייה'' מה שנקרא, ואין לי מושג להיכן טאהיונג הלך.
''אני לא יודע אם אני אוהב אותך ג'ימין, בבקשה. אני לא יכול להתייחס לזה עכשיו הראש שלי מתפוצץ, בבקשה אל תיפגע, אני לא חושב שאני-אוקי.. הבנתי. סליחה שהפלתי את זה עליך, הייתי פשוט חייב להגיד לך את זה-ג'ימין בבקשה שהחברות שלנו לא תשתנה, אני צריך אותך בחיי. אני גם ככה לא יודע איפה אני עומד עם טאהיונג'' התחננתי, הרגשתי כמו שחקן בדרמה או דמות בספר ישן, אחד שפוגע באנשים שהוא אוהב ובאנשים שאוהבים אותו.
''בגלל שאתה אוהב אותו?! בגלל זה?" מבטו השתנה ממאוכזב לפגוע וכעוס וכל כך לא רציתי להגיע לזה.
''בגלל שמה? שהוא אמר משהו קודם? עשה משהו? מה גרם לך להתאהב בו לעזאזל?! אני יותר טוב ממנו'' התסכול והשבירות שבקולו שבר את ליבי יותר.
''אני לא יודע! זה פשוט איך שאני מרגיש אני גם לא בטוח-למה שמו אותי איתך בחדר''