מותר לי להתאהב?!

פרק 2.

נקודת מבט: ג'אנגקוק

''טאהיונג, מתי אנחנו חוזרים?" שאלתי בשקט החלטתי לא להתעסק בזה במיוחד לא עכשיו בחג וביום הולדת ''אתה יכול לחזור מתי שאתה רוצה ב'תכלס אנחנו צריכים לחזור מחר בערב אבל תעשה מה שתרצה'' הוא אמר וכבר התחלתי להרגיש רע, אפילו שאמר לי לא לדאוג או להאשים את עצמי אבל כבר הרגשתי שהקשר שלנו לא יחזור ואם לא אוהב אותו בחזרה הקשר שלנו יהרס! ואפילו יהפוך ליותר גרוע, אני לא יכול לעשות את זה לארמי לחברים שלנו, לנו עצמנו בתור שני חברים הכי טובים, אני לא יכול למנוע את זה כי בחיים לא ראיתי אותו יותר מחבר טוב ''אז אשאר עד מתי שנצטרך'' אמרתי בשקט לוקח בגדים למקלחת ''ג'אנגקוק אתה בטוח?" שאל אותי אך לא מסתכל עליי ולהגיד את האמת כאב לי, לא יודע איזה חלק אבל כאב לי ''כ-כן..'' לחשתי בגימגום קל ונכנסתי למקלחת.

סגרתי את הדוש עטפתי את מותניי במגבת בא לצאת ונזכר בשיחה שלנו מרגיש שזה פחות מתאים להתלבש לידו מוריד את המגבת ושם לב שהבגדים בחדר שם הייתי מתלבש והתלבטתי לשניה אם לקרוא להוריו ובסוף החלטתי שלא, פתחתי חריץ קטן בדלת ''טאהיונג..'' קראתי לו בקול דיי חלוש כי זה אותו קומה ''טאהיונג'' הרמתי את קולי יותר שישמע מקווה שלא החליט להתעלם ממני ''כן, קרה משהו?" הוא פתאום צץ מבעד לדלת וישר סגרתי אותה בלי לחשוב הרי לא הייתי לבוש ודיי התביישתי ''אממ, מצטער שאני מטריח אותך אבל אתה יכול להביא לי את הבגדים שלי?" שאלתי יודע שזה ממש חצוף ''אממ כן בטח, אבל למה אתה לא רוצה להתלבש בחדר?" שאל וידעתי שזה יקרה ''כי אנ-ני פשו-ט מ-דיף אממ מע-דיף להתלבש כאן'' אמרתי בגימגום בלתי נשלט ''או-קי'' הוא אמר עם אכזבה קלה בקולו ''תודה טאהיונג-היונג'' אמרתי לו ממזמן לא קראתי לו ככה רק טאהיונגי או טאה הצטערתי שזה כבר השתנה בגלל שזה ניהיה מביך או שפשוט לשנינו יש כוונות שונות.
התחלתי לסדר את האמבטיה ואת שאר הקרמים הסבונים והמגבות ופניתי לווילון לנסות לפתוח אותו שיתייבש אבל אחד הווים נתקע אז משכתי יותר חזק פתאום הרגשתי את עצמי מחליק מהמים שבריצפה וראשי התנגש בכיור וישבני בריצפה מה שכאב מאוד כאב ''ג'אנגקוק אני נכ- מה קרה?!" הוא שאל בבהלה ואני ניסיתי כמה שיותר להסתיר את גופי לא משנה כמה כאב לי הישבן או הראש ''אתה בסדר?" הוא שאל מנסה לא להסתכל על גופי שדיי הסמיק ממבטו שם את הבגדים בצד ואני מתחיל להתיישב עם כאב חד בישבן ''רק החלקתי בקטנה'' אמרתי מנסה לא למות מבושה רק לא רציתי להתלבש לידו החלקתי ועכשיו הוא צריך להתרכז בי ערום ''אתה צריך להיזהר ג'אנגקוק'' הוא אמר בדאגה מרים אותי מתחת לבית שחי שלי הרגשתי את לחיי לוהטות ''לעזור לך ללכת?" שאל כשהצליח להרים אותי לעמידה ''אממ אני בסדר זה רק מכה קטנה יותר חשוב לי להתלבש'' אמרתי מצטער על זה שהייתי כל כך מובך מולו שכבר חמש שנים אני מתקלח ומתלבש לידו ''או-אוקי לעזור לך להתלבש?" הוא שאל שוב והתחלתי להתעצבן 'רק בגלל שהתאהב בי הוא יכול להתייחס אליי כמו ג'נטלמן אבל בזמן אחר היה נופל על הריצפה ומתפקע מצחוק' חשבתי וגיחחתי לזכר הזמן שהיינו חברים טובים ועכשיו רק.. ''לא, זה בסדר תודה אני אסתדר'' אמרתי במהירות ''לפחות תגיד לי מה קרה? או איך זה קרה" שאל שוב ''טאהיונג אני רוצה להתלבש לבד'' אמרתי לו בטיפת עצבים והוא מייד עזב אותי וגירד את עורפו ''סליחה לא התכוונתי להכעיס אותך'' הוא ענה ונשמתי עמוק ''סליחה שכעסתי פשוט אתה יכול לצאת'' אמרתי ברוגע לא יכול להוציא את המחשבה מראשי על היותי חשוף כל כך בפניו ''טוב סליחה, אני בחדר'' אמר וסגר את בדלת.