#פרק לפני סיום עונה אז הוא קצר
ג׳אנגקוק
''אתה ער?" שאלתי והיבטתי בפרצופו הישן.
''אמ-ממ'' זה כל מה ששמעתי ממנו.
''טאהיונג, אתה ער?" שאלתי שוב והתקרבתי יותר.
''אהה-ההממ..'' מילים לא יצאו ממנו והבנתי שהוא לא.
''טאהיונג קום כבר, אני צריך לדבר איתך'' אמרתי ודחפתי אותו מהמיטה עד שהוא התהפך ונפל בחבטה על הרצפה, כבר מתחיל להתעורר. סוף סוף.
''אחח, למה זה היה נחוץ?'' והוא היה כבר ער.
''אני צריך לדבר איתך ולא קמת, חשבתי שאתה מת'' עניתי והלכתי לצד השני של המיטה לראות מה קורה איתו.
''זה לא תירוץ ג'אנגקוק, אחח כואב לי הישבן..'' אמר וציחקקתי לעצמי מדבריו, דיי שוכח מאירועי אתמול ומהדברים שאמר.
''טוב מה לעשות, שנינו צריכים לנהל שיחה רצינית'' אמרתי וחייכתי מכמה רובוטי זה נשמע ממני.
''שיחה? ג'אנגקוק? ממתי אתה מציע שנדבר שיחה רצינית?'' אמר מבולבל ונאנח.
''ממתי שא-אני רוצה לשמור על הזוגיות הזו איתך..'' אמרתי וחייוכי קצת ירד, ניסיתי לשמור על זה בטוב וזה קצת ירד לי כשנזכרתי במדוייק בדבריו אתמול.
הוא שינה את פרצופו לרציני והתיישב יותר בנוחות על הריצפה אז גם אני התיישבתי לידו.
''אני מצטער אם אמרתי שם משהו פו-"
"לא, אני מדבר עכשיו. זו השיחה שלי.'' התחיל להגיד וקטעתי את דבריו.
"אני רוצה להתנצל על מה שעשיתי, התביישתי להיות קרוב אליך בגלל ה-ההיק הזה, ועכשיו כשהמנכ''ל היה כאן בכלל רציתי שנתרחק כי אם ניהיה קרובים, יוכלו לתפוס אותנו'' אמרתי והורדתי ראש כלפיי אצבעות ידו ששיחקו זה עם זו.
''לא הייתי אמור לעצבן אותך ולא להתייחס אליך ולהיצמד לג'ימין כמו אלוקה, פשוט לדבר מילה או שתיים ולהסביר בכללי את חששותי שאתה לא תכעס'' אמרתי בשקט שקט יותר.
''לא רציתי להכעיס אותך ככה, פשוט פחדתי ממש ולא רציתי שיגלו עלינו ואז יסלקו אותי ולא אוכל להיות בלהקה ולהיות איתך ועם כל שאר הממברים ו-'' דבריי נקטעו בשפתיו על שפתיי, זזו איתם בתיאום מושלם גם אם זה היה לפתע ברגע כל כך לא קשור.
הוא אחז ביד אחת בידי וביד השנייה בלחיי ונישק אותי באהבה טהורה.
הנשיקה נותקה, אבל לא זז מפניי כך שהבל פיו עדיין ריחף על שפתיי כשלחש.
''אני אוהב אותך ג'אנגקוק, מצטער שכעסתי.'' מילותיו יצאו על שפתיי וחשבתי שאתעלף מהלב שפירפר בחזהי. זה כמעט קרה.
''ובכן נכון, בהחלט אם היינו יותר ביחד היינו עושים משהו שהיה נראה דיי חשוד גם אם היינו מנסים להסתיר את זה'' הוא ליקק את שפתיו בחושניות. בלעתי את רוקי.
''אבל אתה גם צודק, נדבקת אל ג'ימין במיוחד מה שגרם לי להתבלבל ואפילו לכעוס על זה'' עצר והפעם ליקק את שפתיי. נשנקתי.
''אבל אתה עשית את הצעד החכם הפעם, באת ודיברת איתי אפילו לפני שקמתי, ועל זה אני מעריך אותך הרבה יותר, מ.אהב בך הרבה יותר'' אמר ולפניי ששמתי לב שפתיו כבר נפלו על שלי. הוא אחז בכתפיי והצמיד אותי לריצפה, מעביר את ידיו למותניי ומוזיז את שפתיו על שלי.
התענוג שעבר בגופי ממעשיו ומהמילים שלו חיממו אותי בצורה מעקצצת שפחדתי שאתפוצץ.
עם כל יום שעובר, ועם כול וויכוח ומריבה שאנחנו פותרים אני מבין, שאני מתאהב בו יותר.
תמיד בסרטים חשבתי שזה קורה פעם אחת ולנצח, וזה נראה לי דפוק ומשעמם.
איך זה אפשרי? שאלתי את עצמי כל הזמן. ועכשיו, וטאהיונג ענה לי על זה.
אם אתה נמצא עם האהבה שלך, שתומכת בך ואוהבת כל דבר בך, יהיו לכם מליוני סיבות להתאהב בכול רגע מחדש.
ועכשיו טאהיונג לא רק נותן לי אפשרות לראות את זה ממילותיו ומעשיו אלא גורם לי להרגיש כמוהו ולהתאהב בכול שנייה מדברים שהוא חושף בפניי שלא ידעצי גיליתי או הבנתי קודם.
אני אוהב אותו. זה בטוח.
האם יהיה לנו בעיות במהלך הזוגיות הסודית שלנו?
ברור שכן.
אבל יש מצב שאגלה עוד צדדים באהבה הזאת?
אין ספק.
אני מעדיף לחיות את הרגעים המאושרים שלי איתו כל עוד זה נמשך, כי אני יודע שבסופו של דבר נתגלה לעולם, זה כבר לא יהיה סוד נצחי...
אבל מה שכן, זה האהבה שתישאר בוערת עד שליבינו יתן את דפיקתו האחרונה.
מחשבות על הפרק?
YOU ARE READING
מותר לי להתאהב?!
Romanceביטיאס הם רק להקה קוריאנית הידועה בתור קייפופ המפורסמת בכל העולם, יש להם מאות שירים עשרות אלבומים ומליוני מעריצים שאוהבים את שבעת הממברים. אך מה קורה כשפתאום אחד מהם מתוודה על רגשותיו לשני והשני איך אומרים לא יודע כיצד לקבל את זה, הוא מהרהר בזה רבות...
