מותר לי להתאהב?!

פרק 3.

נקודת מבט: ג'אנגקוק

''מה אתם עושים פה?" טאהיונג שאל ישר איך שנכנסנו הביתה ''רצינו לעשות לך מסיבת הפתעה וג'אנגקוק היה אמור להסיח את דעתך כשנסדר כאן אבל זה לא משנה יש לנו דברים יותר חשובים לטפל בהם'' נאמג'ון אמר ונעץ בי מבט וישר השפלתי את הראש יודע שזה באשמתי ''נאמג'ון דיי, הוא עבר התקף, אל תתייחס אליו ככה'' ג'ימין יצא מהחדר ואמר את זה לנאמג'ון אחרי שתפס בפרצופי מסובב אותי אליו ''אתה בסדר? שתית? נרגעת? רוצה לספר לי?" תקף אותי בשאלות, כזה דאגה לא ראיתי בחיים ממנו, טוב בחיים לא היה לי התקף כל כך לידם ''כ-כן שתיתי טאהיונג-היונג היה שם כדי לעזור לי'' אמרתי נזכר ששוב אמרתי טאהיונג היונג ולא שום שם חיבה מרגיש את הבור בתוכי נפער יותר ''טאהיונג -היונג? ממתי אתה קורא לו ככה?" ג'ימין שאל ולא ידעתי מה לענות ''מה אנחנו עושים עם היום הולדת שלו זה יותר חשוב'' שיניתי נושא בדחיפות ''סיימתי להכין את ההעוגה'' ג'ין יצא מהמטבח ''אממ, אני חושב שכולנו צריכים לדבר על זה, לפני שהמנהל יתק-'' נשמע הצילצול בחדר, המנהל התקשר לטלפון של נאמג'ון וכולם הסתכלו עליי, במבט של מה עושים עכשיו? ''לענות?" נאמג'ון שאל והינהנתי האיטיות ''תענה ושים על רמקול'' טאהיונג אמר לי ועשיתי כדבריו ''הלו?" הוצאתי מגרוני הצרוד ''ג'אנגקוק, אתה רוצה להסביר לי איך אתה בכל תוכניות החדשות? מקופל על הריצפה ובוכה'' הוא אמר ונפלה לי דימעה לא ידעתי שיפתח את זה ככה ''אממ היה לי הת-זה לא משנה מה קרה ג'אנגקוק, זה מה עושים עם זה עכשיו ואיך אנחנו מתקדמים, עשרות טלפונים מתקשרים אליי לבדוק מה קרה שם, ומה אני אמור לענות להם, שלילד יש התקף חרדה מהארמי?" הוא כעס ואני נשברתי מהאשמה, זרקתי את הטלפון ועליתי קומה לחדרו של טאה, מתעלם מכל הקולות שקוראים לי, נכנסתי ונעלתי את הדלת נשען מאחוריה ומתפרק בבכי ''לא מספיק גם החברות שלי עם טאהיונג לא תיהיה אותו דבר, היה לי התקף במקום ציבורי ועוד לפני הארמי, והמנהל שלי כועס על זה כל כך שרוב הסיכויים יעיף אותי מהלהקה'' אמרתי לעצמי והמשכתי לבכות מרגיש את העיניים שלי שורפות ואת דפיקותיהם וקולתיהם של הממברים ''ג'אנגקוק בוא תצא שניה, נדבר'' שמעתי את נאמג'ון אומר, חבר שהוא כמו האבא שלי וג'ין שכמו האמא השטותית וכולם שם אחים שלי, מרגיש חלק ממשפחה ומרגיש גם שאני על סף הסתלקות ממנה, נזכרתי והמשכתי לבכות ''ג'אנגקוקי בבקשה תצא, נחגוג יום הולדת ונדבר יותר מאוחר'' ג'ין ניסה לשכנע אותי מה שלא עבד ''אני כישלון, אני כל כך כישלון'' מחשבות ישר פרצו למוחי ולא יכולתי להתנגד להם ''ג'אנגקוק, לא אתה לא'' שמעתי את טאהיונג וכמעט שיכולתי להאמין לו ''אתה באמת לא כזה ג'אנגקוק, הוא לא עשה בסדר עם איך שאמר לך את זה, ויש דרך להגיד, דיברנו איתו הוא יתנצל וימציא תירוץ, הכול היה מלחץ, זה לא אשמתך'' טאהיונג אמר וחזרתי לנשום, מתחיל להירגע ופתחתי את המנעול וישר שישה אנשים קפצו עליי ''ג'אנגקוק אתה יודע שאנחנו תמיד פה בשבילך, אל תרגיש לחוץ לידנו'' הוסוק אמר ''כן, אני בטוח שהכול יסתדר'' ג'ימין אמר אחריו ''א-אבל הוא בטח יעיף אותי מהלהקה, ותיהיו רק שש'' אמרתי בשקט מקווה שלא שמעו ''ג'אנגקוק תקשיב, אנחנו בחיים לא נוותר עליך ולא ניתן להם להוציא אותך מהלהקה, אין BTS בלעדיך אתה הגולדן מאקנה זה או שבעתינו או אף אחד מאיתנו'' יונגי אמר וחיבק אותי קרוב ''אתה באמת חושב ככה?'' שאלתי מהסס ''אני בטוח שזה מה שכולם פה חושבים'' ג'ין ענה לי וחיבקתי את כולם בחוזקה ''אני כל כך אוהב אותכם'' אמרתי בלחש והם מחזירים לי חיבוק ''יש לנו יום הולדת לארגן אז נמשיך את כל זה אחר כך'' נאמג'ון אמר והינהנתי ''נכון'' הסכים ג'ין ''יאאלה יורדים למטה אשכרה יום הולדת 21 טאהיונגייי'' ג'ימין אמר וקפץ עליו בחיבוק ''כן נכון'' טאהיונג ענה בחיוך מחזיר את מבטו אליי ''ג'אנגקוק בטוח שאתה בסדר?" יונגי שאל אותי, אחד מהממברים שאני הכי מחובר אליו ברמה שאני מספר לו הכול, את החרדות והטראומות הוא הראשון שידע אחר כך נאמי וכל הלהקה אבל הוא הראשון ''יונגי ג'אנגקוקי אתם באים?" ג'ין אמר ושנינו קמנו ''כן היונג, הכול טוב'' אמרתי וירדנו למטה.

''ואז הוא החליק על הבננה'' ג'ין אמר כבר את הבדיחות הלא מצחיקות שלו ואנחנו כבר מיואשים ממנו ''מה בסוף קרה אחרי שהלכתי לחדר?" שאלתי את הוסוק כשהתחלנו לפנות את השולחן ''זרקת את הטלפון אבל השיחה לא התנתקה המנהל לא הבין מה קרה וטאהיונג צעק עליו שזה ממש לא בסדר ומגיע לך התנצלות, כולם הסכימו והמנהל נרגע ואמר שינסה לסדר את זה וידבר איתך מחר בבוקר'' הוא ענה ושם את הצלחות במדיח ''באמת?" הסתכלתי לכיוון הסלון איפה שטאהיונג ישב עם כולם, טאהיונג הוא לא בן אדם שצועק ובמיוחד לא על אנשים שגדולים יותר ממנו אבל הפעם הוא צעק.

'אני אוהב אותך ג'אנגקוק'

חזר לי המשפט הזה בראש וניערתי אותו מצד לצד ''אתה מרגיש טוב ג'אנגקוק?" הוסוק שאל אותי והניח יד על המצח שלי ''אממ, כן חה חה, הכול טוב'' אמרתי והתרחקתי, היה מוזר לי מגעו שם למרות שזה לא הפעם הראשונה ''אני אעלה למעלה, גם ככה אני עייף'' אמרתי והסתובבתי לכיוון המדרגות ''כן, אבל אתה יודע שחילקו כבר חדרים פה, בגלל שאין הרבה, נאמג'ון ישן על הספא אני ג'ין ויונגי-היונג ישנים בחדר אורחים ואתה ג'ימין וטאהיונג בחדר שלו'' הוא ידע אותי ושיחררתי אנחה, 'לפחות אני לא איתו לבד שוב' ''אוקי'' אמרתי ועליתי למעלה כשיד תפסה בזרועי ''ג'אנגקוקי אפשר לדבר איתך?" טאהיונג שאל אותי ''אממ, כן'' אמרתי והמשכתי לעלות והוא אחריי, כשנכנסנו לחדר הוא נעל את הדלת והתיישב על המיטה, אני נשארתי עומד ''אז, מה רצית?" שאלתי בעדינות, הימים האלה עייפו אותי נורא ''ג'אנגקוק..'' הוא קם וחיבק אותי, לא הבנתי מאיפה זה בא ''אני כל כך דאגתי לך, כשראיתי אותך ככה, אני כל כך מצטער שזה קרה לך, ככה שם. כשלא יכולתי לעשות כמעט כלום'' אמר והצמיד את ראשי אל חזהו ''אבל אני בסדר טאהיונג, לא קרה כלום'' נבהלתי מהדאגה הפתאומית שלא הבנתי מאיפה באה ''אולי אני ככה כי אני גיי'' שמעתי אותו לוחש והפניתי את מבטי אליו ''טאהיונג, אתה תמיד היית רגיש, אני לא חושב שיש לזה קשר לנ-נטיות המיניות שלך'' גימגמתי קצת ''אולי, אבל זה כן קשור אליך'' הוא אמר ושתק, נשארנו עומדים כשמחץ אותי בחיבוק ואני השתדלתי לא להתרחק למרות שממש לא הרגשתי טוב, לא רציתי שאפגע בו יותר ממה שעבר פגעתי ''טאהיונג גאנגקוק בואו, רואים סרט'' יונגי קרא ודפק על הדלת שלנו וניתקתי את החיבוק מיד ''סליחה'' לחשתי ''זה בסדר, אצטרח להתרגל לזה'' הוא ענה מצוברח ובא לצאת מהחדר ''טאהיונג..'' אמרתי ותפסתי בידו, הוא הופתע ממעשי.

''יום הולדת שמח''

מחשבות על הפרק?