מותר לי להתאהב?!

פרק 16.

[*מעדכנת שוב, שיניתי את זה לבית הארחה ולא ממש בית מלון, כאילו כמו ווילה ענקית עם חדרים מקלחות מטבחין סלון וחדר הקלטות עם חדר אימונים]

ג'אנגקוק

''החדר שלו עדיין נעול, אולי קרה שם משהו?!" זה הקולות הראשונים ששמעתי כשהתעוררתי בבוקר.
התחלתי להזדקף מרגיש את החום שהיה מסביבי נעלם והיבטתי למטה, טאהיונג שכב ערום כשידיו ורגלו כרוחה סביבי ואיברו, קצת נודע לי בגב התחתון.
פערתי את עיניי בניסיון להבין מה קרה כאן במהלך הלילה וניסיתי להתרומם מהמיטה מה שהכאיב לי באיזור הישבן בצורה לא נורמלית, מבין גם שאני ערום כיום היוולדי ובמהירות יתר קמתי מהמיטה, נכנסתי למקלחת לשטיפה קצרה של גופי, משתדל להתעלם מכל כאב אפשרי שהרגשתי בישבן.

התנגבתי במהירות, יצאתי לארון בודק שטאהיונג עדיין ישן ונאנח בהקלה שכן.
התחלתי להתלבש בדברים הכי קרובים שהיו לידי החל מתחתונים וחולצה, אפילו מכנסיים לא טרחתי לשים, העיקר לצאת מהחדר.
פניתי לדלת וסובבתי את המנעול בתוך החריץ כי היה נעול כמובן.
''ג'א-נג..קוק?..'' טאהיונג רק התעורר ופיהק אבל לא עניתי וירדתי למטה בריצה מסחררת עד שכמובן התנגשתי בג'ין.
''ג'אנגקוק מה קרה? הכול טוב?" שאל ועזר לי לקום.
''כ-כן, בטח אני.. אממ, אני כן. הלכתי לאכול'' עניתי תשובה ברורה מספיק בשביל להתחמק ממענה.
פתחתי את המקרר ורציתי להתחיל להכין קימצ'י אבל אז כולם ירדו כולל טאהיונג וסגרתי אותה בחבטה שכולם הסתכלו עליי במבט שואל ולא מבין, ניסיתי לחייך ואמרתי מיד כשרצתי למעלה.
''אין מצרכים, הלכתי לקניות'' עליתי ושמתי מכנסיים קצרים ונוחים בצבע חום וכפכפים פשוטות, לקחתי את הטלפון ויצאתי לדלת הכניסה במהירות.
''משהו קרה ג'אנגקוק, אתה מתנהג באופן לא רגיל'' יונגי שאל והתקרב אליי.
''אני צריך לדבר איתך על משהו'' לחש באוזני.
''כן, באמת חסר. בוא נצא, נכין לכם קימצ'י כשנחזור'' אמר ומשך אותי למחוץ לבית, הרגשתי שיכולתי לנשום שוב כשלא הייתי קרוב אליהם, או אל טאהיונג.
זה היה יותר מדיי מביך בשבילי.
''מה קרה ג'אנגקוק?" שאל אותי יונגי בדרך, אנחנו נקנה במכולת שדי קרובה ומוכרת לתושביי האיזור ולא חושפת אותנו ואת המיקום של הבית שאני מתארחים נמצאים עכשיו.
''כלום היונג, באמת שזה כלום'' עניתי גאה בזה שסיימתי את הנושא, או לפחות כמעט..
''אז מה קרה אתמול בחדר שלך ושל טאהיונג, שמעתי הרבה קולות'' קפאתי במקומי והרגשתי איך האוויר ברח לי, גם כן. שותף לחיים עלק, שותף למוות שיגרום לי!.
''אה-אהאה, חאחאחא היונג- כנראה חלמת'' ניסיתי לדבר נורמלי.
''ג'אנגקוק, אולי אתה מתבייש ולא רגיל לעסוק בזה אבל אני מבין שקורה משהו איתך ועם טאהיונג, משהו שחיובי לכם מאוד, אבל פחות ללהקה'' הוא אמר וכול מחשבה שעלתה לראשי נעלמה, רציתי לענות ולהגיד משהו אבל פי לא דיבר ושום קול לא יצא ממני.
''היונג- אני.. אני'' איך אני יכול להגיד לו?!
זה לא יסכן את מקומינו בלהקה? הוא לא יגיד לחברה? ואז אני וטאהיונג לא נוכל להיות ביחד.. מה אני אמור לעשות במצב כזה?!
בסופו של דבר הייתה שתיקה לא נעימה באמצע הרחוב ובנתיים חשבתי על תשובה ולבסוף החלטתי.
''היונג..'' נשמעתי עמוק והתחלתי לשפוך סוד שיכול לעלות לי והרבה.
''אני וטאהיונג זוג כבר חודש, הוא אהב אותי חצי שנה אבל מאז שהתוודע זה חודש שבו אני מחזיר לו אהבה, בערך. אני אוהב אותו וכיף לי איתו, הוא כל כך נחמד ומגונן עליי שזה מרגיש שנועדנו זה לזה. בבקשה אל תגיד לחברה או לשאר הלהקה, אני לא אעמוד בזה אם יעיפו אותי מהלהקה פלוס זה שלא אוכל להיות איתו'' התכופפתי 90 מעלות לכיוונו והתחננתי שיקשיב לתחינותיי.
''ג'אנגקוק, אתה בכלל מכיר אותי? ברור שאשמור על הסוד שלכם, איך אוכל לקרוא לעצמי חבר אם אעשה כך? אתה וטאהיונג חברים ממש קרובים שלי ובחיים לא אלשין עליכם. שמתי לב לזה בזמן האחרון כי לא כל כך הסתרתם את זה אבל זה גם לא כל כך נראה מוזר או מחשיד, אלא רק חברות רגילה וקרובה, אני כל כל שמח בשבילך ובשבילו שאתם אוהבים זה את זה, אתן גם ממש מתאימים, לדעתי'' הוא אמר וחיבק אותי מיד, הרגשתי שדמעות עומדות לצאת מעיני ובאמת לא הבנתי למה, ממתי אני כזה רגיש שבוכה מכול דבר?!
''א-אתה לא- לא.. חושב שזה מג-ג..עיל להיות.. ג-גיי?'' גמגמתי בין נשיפה לנשיפה.
''לא, בחיים לא! אתה חבר שלי ואני תמיד אתמוך בך, להיות גיי זה בן אדם עם אומץ מדהים ורגישות גבוהה לכולם, זה מה שאני חושב. אני בכלל בי'' ענה והרמתי את ראשי, קצת נדהם מהווידוי שלו.
''תו-דה היונג'' אמרתי והמשכתי לנגב את פרצופי.
''בוא נעשה את הקנייה ונחזור כאילו אני לא יודע ולא מתייחס לזה, בסדר?" הוא אמר והינהנתי, נשמתי כמה נשימות והמשכנו בדרך.

''אני מבטיח שלא אגיד, אבל באמת עשיתם את זה בלילה? ג'אנגקוק, אתה כבר לא... בתול? -שוששש, דיי אנחנו בחצר הבית מה אם ישמעו?!" קטעתי אותו עם יד על פיו, רק חסר לי שכולם ידעו.
''מצטער, אבל ברצינות ג'אנגקוק?" שאל בהתרגשות גמורה שגרמה לי לחייך חיוך עדין. אהבתי את יונגי כל כך ואחרי הקנייה איתו אפילו יותר, הוא אשכרה קיבל אותי! לא חשב שאני מגעיל או שונה, אלא פשוט, ג'אנגקוק. כמו שהייתי לפניי וכמו שאני עדיין.
''לא, יכול להיות שחלמת, אני ישנתי מאז שנכנסנו לחדר'' עניתי בשקר, עדיין לא רוצה לשתף פרט כזה אינטימי וחדש.
''אז ג'אנגקוק, למה רצית לברוח ככה במהירות לבחוץ, במיוחד כשטאהיונג היה שם?" שאל שאלה שהתקילה אותי בדיוק מתי שבאנו להיכנס לבית.
''אה, אממ.. לא חהחהחה'' עניתי ונכנסתי לבית, הנחתי את הדברים על השיש והשולחן בצד הסלון והתחלתי לפרק את השקיות, כשסיימתי התכוונתי לעלות לחדר ולנסות להתרחק מטאהיונג ככול האפשר עד שכמובן ניתקלתי בו יורד.
''ג'אנגקוק, אני יכול לדבר איתך?!" מבטו נראה לא ברור ומפוקס, דפיקות ליבי האיצו תוך שניות 'מה נסגר איתי פתאום?' חשבתי וחייכתי בעדינות.
''אני.. אממ אני, אני צריך לדבר עם ג'ימין, אני אקרא לך כשאסיים איתו טוב?'' הצלחתי להגיד רצתי למעלה, נפלתי במדרגות וקמתי לפני שיספיק להתכופף ולעזור לי ונכנסתי לחדר של ג'ימין בלי לדפוק, למזלי הוא ישב על המיטה והיה בטלפון, לבד בחדר.
''הכול טוב ג'אנגקוק?"הוא עזב את הטלפון והניח אותו על השידה ואני התקדמתי אליו אחרי שנעלתי אחריי את הדלת ותוך כדי שאני משפשף את ישבני הכואב.
''אני.. אני..'' לא היה לי מושג איך להגיד את זה, והובכתי ברמה מטורפת מטאהיונג וממה שעשינו אתמול שחשבתי שלא אוכל לראות אותו שוב או להסתכל לו בעיניים יותר.
''מה קרה? אתה יכול לספר לי'' אמר וליטף את גבי באיטיות.
'א-אני כבר לא-'' נשמתי עמוק ולחשתי בקול שקט ''בתול''.
היה שקט שהלחיץ אותי וחשבתי שאני עומד לצרוח מחרדה על הלחץ הזה. ג'ימין הביט בי ונראה שחשב לבד על מה שאמרתי ואז הוא ישר אליי מבט ולחש.
''כואב לך?'' שאל בדאגה, קם מהמיטה וליטף את ראשי בעדינות.
''כ-ן'' עניתי בנשימה עצורה, מי ידע שלהגיד דבר כזה ולדבר על זה עם מישהו כזה מלחיץ? ג'ימין הביט בי במבט מרחם וקצת עצוב, עדיין מסתגל למי שליבי בחר.
''אתה רצית את זה?!" לחש והרגשתי שאווירי נתקע בתוכי ושלא יכולתי להוציא אותו 'ברור שרציתי, אהבתי את ההרגשה, אז למה אני לא אומר את זה?' לא ידעתי מה להגיד ופניו של ג'ימין השתנו לכעס לא ברור וצעדיו פנו לצאת מהחדר.
''רגע, ג'ימין לא-טאהיונג!!" צעקתו נשמעה בכול הבית והלכתי אחריו כדי לעצור אותו מזה.
''מה?" הוא שתה מפחית קולה כשישב על הספא.
''אתה רציני?!?!?!" הוא צעק וקראתי מאחוריו.
''ג'ימין דיי'' אך הוא לא שמע או כנראה לא הקשיב טו התייחס.
''אני לא מאמין עליך טאהיונג? למה עשית את זה?" זה היה הרגע שטאהיונג הביט בי במבט מבולבל וכאוב ולא רציתי את זה בכלל.
''ג'ימין דיי'' קראתי כשטאהיונג הניח את הפחית, קם מהספא והתקדם לכיווני.
''לא, לא דיי ג'אנגקוק! אתה לא אהבת את זה, ומותר לך'' ג'ימין צעק וטאהיונג נראה כאילו פגעו בו פיזית עם איזה סטירה בלחי, לא רציתי שככה זה יתנהל, בקושי הבנתי למה סיפרתי לג'ימין או יותר מזה, למה לא אמרתי שרציתי את זה?
''מה קרה?" נאמג'ון נכנס לשיחה ופניו של טאהיונג קדרו יותר, אני קפאתי.
''ג'ימין טאהיונג, שוב פעם רבתם? אתם צריכים ללמוד להתסדר'' אמר והביט בי.
''קרה משהו שאני צריך לדעת? אנחנו להקה, אין סודות." חזר שוב אל שאלתו ולקחתי את היד של טאהיונג וגררתי אותו איתי למעלה בתקווה שג'ימין לא יעלה גם או יפלוט מילה קטנה לנאמג'ון.

מחשבות על הפרק?