מותר לי להתאהב?!

פרק 7.

*עוד פרק בגלל היום המוצלח שלי🤭 (סיימתי בגרות פנימית)

ג'אנגקוק

לא הרגשתי טוב, וזה בלשון המעטה. הממברים ואני היינו בדרך לאולפן הצילומים אחרי התארגנות של עשר דקות לפחות.
היינו צריכים לחייך ולצחוק ולמרות שעשיתי את זה, לא הצלחתי באמת. הרגשתי בחילה וכאב ראש נוראי שלא ידעתי מה גורם לזה. רציתי להתעמק בדבריו של טאהיונג עד שנאמג'ון אמר שהקדימו את זה כי יש לנו ראיון בחמש וצריך לנסוע שעתיים למקום הזה.
נעלנו את הנעלים ולבשנו את החולצה והמכנסיים של החברה המצליחה והצתלמנו בתנוחות שנות ובאולפנים מגוונים.
סידרו את שיערנו בקפידה והאיפור על פנינו גרם לנו להיראות כמו כל איידול טיפוסי עם פנים חלקום ויפות בקוריאה, רק טאהיונג עדיין נראה כבוי, הממברים כנראה אפילו לא שמו לב או התייחסו כי טאהיונג שלנו טוב בהעמדת פנים, והסתרת סודות.
חוץ מזה שהסיפור מאתמול לא נשכח גם אם נאמג'ון הסביר להם.
לפעמים ג'ימין הצליח לגלות או להתייחס לזה בצורה טובה יותר אבל עכשיו במצב שלהם, טאהיונג בשבילו קיר.
הממברים כמובן התייחסו רגיל אליו ודיברו איתו אך הוא ענה תשובות שקטות וקצרות בלי התעניינות מרובה או בכלל.
לא רק שהוא התרחק ממני ומדיבור איתי בכול מצב אפשרי, הוא נתן לממברים אפשרות לסימני שאלה ותהיות לגבינו.

עכשיו זה היה זמן הפסקה לצילומים קבוצתיים, התארגנות מחדש ונסיעה לראיון. בדרך כלל ההפסקות היו מלאות צחוק בדיחות ודיבורים אבל עכשיו כל אחד חשב על למה העיניים טאהיונג נפוחות, למה אני שקט, וסיבות היחס העויין של ג'ימין כלפיי טאהיונג.
''אתם יודעים, ראיתי סירטון שהארמי ערכו ביוטיוב וממש אהבתי אותו, רוצים לראות?" הוסוק הציע וכולם הצטפפו לכיוון הטלפון שלו, וכן ג'ין משך גם את טאהיונג וכמובן שעמד רחוק ממני.
בסרטון נראה רגעיי חיבוקים של כולם שברובם אני וטאהיונג היינו בעולם משלנו וכמעט נפרדים מכול החבורה, בהמשך הסירטון זה הראה שתיי תמונות שלי של ג'ימין ושל טאהיונג ולקראת הסוף של ושל ג'ימין.
טאהיונג נשף בעצבים ויצא מחדר המנוחה. הוסוק הבין מזה שהוא צריך לכבות את הטלפון שלו ולא לעלות שוב את הנושא למרות שאני משבח את הניסיון שלו לגשר מחדש.
נאנחתי ונשמע הצילצול שההפסקה נגמרה וכך גם יום הצילומים ''נאמג'ון, יש פגישה עכשיו עם באנג סי-היוק, יש לו נושא קצרצר לדבר איתכם'' אחד מהצוות הודיע לו ויצא שכולנו שמענו ''אוקי, הוא כאן?" שאל בחזרה ''לא, זו שיחה קולית אך בחדר אחר, שם בהמשך המיסדרון'' הוא הצביע על החדר הנצרך לשיחה ''ואחרי השיחה ישר תתארגנו ותפנו לראיון, זה ברור?" שאל ונאמג'ון הינהן והעובד הלך להמשיך בעבודתו.

נכנסנו לחדר והתיישבנו במקומות בהם היינו צריכים עד שעלתה השיחה עם המנכ''ל
''תקשיבו, ראיתי את הצילומים ולא אנקוב בשמות אבל היו כאלה לא טובים ואפילו מזעזעים! אני מבקש שתתאפסו עליכם כי זה הקריירה שלכם, לא שלי.
יש תמונות שצריכות לעלות עוד שבועיים ואם תראו ככה זה לא יתאפשר!
אני מצפה ממכם לקחת את האחריות עליכם ועל חברכם ללהקה אם מישהו לא מראה רצינות בזה.
אני מנסה לקבוע לכם יום צילומים נוסף של אותה חברה, אבל אתם צריכים לדעת שזה לא פשוט, במיוחד מחברה כמו פילה שיש עוד הרבה להקות שצריכות להצטלם לזה, ושלא נכליל גם דוגמנים אחרים.
אז תעשו טובה ותשתלטו על עצמכם'' הוא נזף בנו, שלושת הקטנים. על הפרצופים וההבעות הלא רציניות עצובות וכעוסות שעטינו על פרצופינו, במיוחד טאהיונג.
''קרה משהו? יש משהו שאני צריך לדעת? כי חוץ מחולי או פציעה אין פטור מדבר כזה, על כל דבר אחר זה יכול להביא השלכות פחות נעימות, ואפילו להגיע למצב של הפסקה מהלהקה'' היבטתי בטאהיונג שנראה עצבני יותר ויותר ובו זמנית פגוע ומהורהר והרגשתי שאני חייב לדבר איתו, אחרי השיחה כמובן.
''אני, באנג סי-היוק יונגג'ו. (הערת הכותב: -אדון בקוריאנית) אני לא מרגיש טוב'' אמרתי כשכולם היו בשקט ''יש הסבר ג'אנגקוק? לא נהיים חולים סתם ככה, ואם כן, למה רק עכשיו אתה מודיע לי?!" טונו נזף קצת אבל זה לא שינה לי ''כאבי ראש ובחילות, דיי בגלל זה לא יכולתי לעטות פרצופים סבירים'' עניתי בכנות, וגם בגלל שלא הרגשתי נעים בכלל עם מה שטאהיונג אמר לי לפני איזה שלוש שעות פחות או יותר.
''עדיין, דבר כזה לא נובע סתם. חוץ מזה, שהיו עוד ממברים מהלהקה שהצטלמו נורא כך שאני מבקש, אם יש עוד מישהו עם משהוא להגיד שיאמר כמו ג'אנגקוק'' היה שקט אז בחרתי להגיד את האמת ''היה מריבה בינינו והיא הפכה לקצת קיצונית, אני בטוח שנשלים עוד היום אבל זה גרם לפרצופים עצבניים לעלות, וגם טאהיונג לא מרגיש טוב, היה לו חום והוא רק רצה להתממש בצילומים, שהמעריצים לא יתאכזבו'' עניתי בשקט, טאהיונג נראה מופתע וכועס בו זמנית, וגם ג'ימין ונאמג'ון התאימו את פרצופיהם אליו.
''אני שמח שלפחות אחד מכם אומר את האמת כאן, לא יזיק לכם ללמוד ממנו. המבבר הכי קטן מציית לחוקים שאתם לא, וזה בושה. לא אעשה משהו ובנתיים סדר הזמנים שלכם לא משתנה אבל שתיהיו מעודכנים לשינויים. ונאמג'ון, תתרכז!" הוא ניתק, והרגשתי שעשיתי משהו רע, למרות שמקודם זה לא היה נראה לי ככה.
רציתי שלא יהיה עונש לאף אחד כאן כי אפילו באנג סי-יונג יודע מה זה ריבים בקבוצה ואיך הם משפיעים, אבל זה היה נשמע כמו שיחת נזיפה כללית ואז עברה לשיחת נזיפה לכולם חוץ ממני עד שהגיע לנאמג'ון בפרט.
''יש מטרה לזה שאמרת לו ככה את הדברים?" נאמג'ון שאל בשקט ''רציתי שכן ידע שקורה משהו, לא אמרתי מה או למה, הוא צודק בסך הכול. זו העבודה והפירסום שלנו, לא שלו. אני מצטער אם פגעתי באימון שלכם כשסיפרתי אבל זה לא קרה מכוונה רעה'' אמרתי את האמת, אפילו אם הם לא מסכימים איתה.
''זה בסדר ג'אנגקוק-שי, לא חשבת עד הסוף ודאגת לקבוצה וללהקה'' ג'ימין הניח יד מסביב לצווארי וטאהיונג נשף בעצבנות.
''אני לא כועס'' הוסיף בחיוך ושאר חברי הלהקה הינהנו.
''אוקי, אבל בפעם הבאה ג'אנגקוק, אל תתוודה ישר, לא הכול צריך לספר לו'' נאמג'ון ענה וטאהיונג יצא בכעס מהחדר הסגור ''יש לנו עוד חצי שעה להתארגן, הצילומים נדחו לשבוע הבא'' שמעתי איש מהצוות צועק וישר מיהרתי אחרי טאהיונג, שיצא לחצר החיצונית, רציתי לדבר איתו.