מותר לי להתאהב?!

פרק 20.

ג'אנגקוק

*אם אספיק לערוך אותו מחר אז אשלח גם את 21.
וזה יהיה 21/24 פרקים של העונה🫠
*לא בטוח אבל אולי פרק 25 יכתב גם.

''כרגיל נכחיש, לא יהיה להם מה לעשות עם זה. גם אם זה קרה באמיתי וגם אם ראה וצילם, בימינו אפשר לערוך תמונות ברמה יותר איכותית מבמציאות, אני בטוח שהמנכ''ל כבר יתקשר אלינו כדי לברר את זה, אבל בשום אופן אסור שידעו על זה מבחוץ, תיהיו זהירים. אם עכשיו זה ינוח מכיוון שלא היו ראיות חותכות בפעם הבאה זה יהיה סירטון ברור לגמרי שיגמור לנו או אפילו רק לכם את הקריירה ואף אחד משבעתינו לא ירצה בכך, נכון?!" נאמג'ון אמר כמו כל לידר חכם שכבר מבין את העיניינים מבפנים ומבחוץ.
''מעכשיו אתם לא תעשו דברים דומים לנשיקה או לנגיעות אינטימיות ברחוב במקומות שאנחנו מדגמנים או מצלמים שם, כמובן שלא בשום מופע או ראיון, ובקיצור רק בבית שלכם הפרטי או באחד החדרים שכאן'' הוסיף והינהנו כמבינים פרפקט. (Perfect)

''אני ממש מודה לכם שאתם מקבלים אותנו ככה, זה לא כזה ברור מאליו'' אמרתי בכנות.
''ברור שנקבל אותכם, איזה סיבה יש לנו שלא? אתם משפחה בשבילנו'' ג'ין כמובן אמר מיד.
''אבל עדיין תודה'' עניתי בחזרה והיבטתי בכולם עם מבט מעריץ שחזר לבן זוגי עם מבט אוהב, קפצתי עליו בחיבוק אוהב שרק אני יכול לתת לו.

''המנכ''ל אמר שהוא עצבני לגבי אותו צלם שזייף ככה תמונות ושפשוט לא נתייחס לזה, זה הריי לא פעם ראשונה שהם מזייפים נכון?" נאמג'ון אמר כשחזר לסלון, איפה שכולנו אירגנו את ארוחת הערב.
''זו כנראה פעם ראשונה שהתנשקנו ככה, אני לא חושב שהיו עוד מקרים או לפחות אמיתיים'' טאהיונג אמר ולקח כף לטעום מהמרק גדים וירקות שג'ין בישל.
''אני היחיד שחושב שצריך לחגוג את הזוגיות שלהם?!" ג'ין אמר והסמקתי, עמדתי לידו והייתי באמצע לחתוך את הדג.
''ל-מה?" טאהיונג נראה כאילו הוא רוצה לצחוק כל כך חזק שעד הירח היו שומעים אותוב אבל הוא עצר את עצמו בגלל האוכל שהיה בפיו.
''כי זה יום שגילינו על שניי ממברים שהם בזוגיות, כולם גילו את זה וקיבלו את זה למה לא לחגוג את זה?" הוא אמר ונשמעו קולות הסכמה מכולם בסלון, אפילו טאהיונג.
''לא צריך ג'ין-היונג..'' אמרתי בבישנות גמורה והרגשתי את לחיי מאדימות מבושה.
''למה לא? זה יכול להיות כיך לאכול עוגה, לראות סרט, להשתכר ו..'' טאהיונג אמר והתקרב אליי כל כך שיכולתי להרגיש את חומו עליי, את המילה האחרונה הוא לחש לי באוזן בצורה הכי חרמנית ששמעתי מימיי, זה חימם לי את הבטן בצורה מדהימה.
''דיי כבר קחו חדר, אנחנו אוכלים כאן'' זה היו המילים ששמענו מהחבר'ה וטאהיונג גיחח ונתן לי לנשום בכך שהתרחק ממני כי אני די בטוח שליבי נעצר.
''זה לא יקרה במשמרת שלי'' שמעתי את ג'ין אומר ונראה לפי פרצופו של טאהיונג שזה לא מזיז לו.
''אז לפחות עכשיו אני יודע שלא חלמתי..'' יונגי הוסיף בשקט והובכתי על כך שפשוט קמתי השולחן בפיתאומיות ורצתי מהמטבח לאמבטיה כדי להירגע ולא לשתף אותם בפניי הסמוקות.
''אתה לא תוכל להתחמק מזה...'' טאהיונג אמר בקול שיכולתי לשמוע מהאמבטיה, זה כול כך הביך אותי.
זה עומד להיות ככה כל הזמן בגלל שהם יודעים? איך אני הולך להעביר איתם את הזמן? זה כל כך מביך...
''ג'אנגקוק צא, סיימנו להביך אותך'' שמעתי מבעד לדלת את קולו של הובי וניסיתי לנשום.
'כמה זמן חיכיתי פה?' שאלתי את עצמי שטפתי את פני ויצאתי מהחדר.