המסדר

פרק 5 יער ולנסיה

היום השני של רוקסן בחווה היה קליל ומהנה יותר. גם את היום הזה היא העבירה בחברת קאי ראטר. הנער המרגיז התגרה בה והשליך לעברה 'בטעות' בוץ שלכלך את נעליה עוד יותר ממה שכבר היו מלוכלכות.

לצערו, רוקסן החזירה לו בכמות כפולה ועד שעובד של האורווה לא הגיע והפריד ביניהם בכוח, איש מהם לא נכנע. כשהעובד המותש הלך לבסוף, השניים פרצו בצחוק מתגלגל ורוקסן כמעט שכחה את החשדות שלה בקאי.

היא שיערה שהוא שיקר לה לגבי זה שהוא עובד פה. אדון ארווט לא הכיר אותו למרות שלדבריו זכר את שמות כל עובדיו. וגם היום הנער צץ משום מקום, כשקש תקוע בשערו.

כשהבחין שרוקסן נועצת בו מבט, חיוכו שבינה לבין עצמה רוקסן חשבה שהפך את פניו לנאות במיוחד, נמחק במהירות. הוא ניער את ידיו ממזון הפרות ופנה למיכלי המים.

הם כבר מילאו את כל השקתות סביב החווה מוקדם יותר, אבל בגלל שהיה היום חם, הם נאלצו לעשות סיבוב נוסף.

"את עדיין לא סומכת עליי." הוא נמנע מלפגוש בעיניה כשפתח את מכסה המיכל הראשון.

"אתה–".

"– לא קראתי את המחשבות שלך." הוא ענה לפני שהיא שאלה. "המבט שלך אומר הכל".

היא משכה בכתפיה וניגשה למיכל השני. "לא ממש נתת לי סיבה לסמוך עליך".

"כבר סיפרתי לך את המעט שאני יודע." הוא התעקש.

רוקסן גררה את מיכל המים הכבד לעבר השקתות כאילו שקל רק גרמים ספורים וקאי הסתכל עליה בפליאה.

הוא כחכח בגרונו וניסה גם הוא לגרור את המיכל שלו אבל זה נותר דומם במקומו בלי לנוע אפילו סנטימטר אחד ורוקסן לא הסתירה את החיוך שלה.

"טוב, כבר אמרתי שהיכולת שלך יותר מגניבה משלי. לפעמים." קולו הציב אתגר והוא חייך בזימה.

עיניו עברו על סביבתו כדי לוודא שאיש אינו מבחין בו והוא הניע את ידיו בתנועות סיבוביות. רוקסן הטתה את ראשה כדי לבחון אותו אבל לא נראה שקרה דבר.

"לא, אתה צודק, אתה באמת נראה מרשים ככה." היא מחאה כפיים בבוז והתאפקה לא לצחוק כשפגשה בפניו המתוסכלות.

"סבלנות, זאבונת." זרועותיו המשיכו לנוע בקצב מסוים.

"אל תקרא לי כ–" היא עצרה את דבריה וניתרה לאחור בהשתוממות כשמכסי כל המכלים התרוממו והמים פרצו בזרם חזק ועשו את דרכם כל אחד לשוקת אחרת.

השקתות התמלאו לגמרי וקאי שפשף את כפיו בסיפוק. "רצית להגיד משהו?".

"וואו." היה כל מה שהצליחה להוציא מפיה, אבל כשראתה את החיוך היהיר שלו היא מיהרה להתעשת. "לא יכולת לעשות את זה בבוקר ולחסוך לנו עבודה?".