הכרתה של רוז שבה אליה בהדרגה, כמו ניצוצות אש שהתפצפצו בתוכה וניסו להתלקח לכדי להבה עצומה. ראשה נשמט על כתפה ופעם בכאב ללא הפסקה. עפעפיה היו כבדים וראייתה עוד הייתה מטושטשת כשהיא נאבקה לפתוח את עיניה.
ריח טחב אפף את כל המערה ורוז נאנקה למגע האבן הקרה תחתיה. זה לא היה חלום, זה היה סיוט אמיתי. ארמונד באמת היה שולט יסוד המוות והאפלה. הוא שיקר לה כל הזמן הזה.
חולשה בלתי נסבלת שלטה בגופה והיא בקושי הצליחה להתיישר לישיבה.
"לא הייתי ממליץ לך לנסות את זה." נשמע קול וכשרוז השפילה את עיניה לצידה היא הבחינה בגבר שיושב מולה. שפתיו התעקלו לחיוך כשעזר לה להתיישב. "אני רואה שסוף סוף התעוררת. זה לקח יותר זמן הפעם".
דבריו היו קטועים במוחה שעוד התקשה להסתגל לערות. גרונה היה יבש כמו נייר זכוכית והיא לא הצליחה אפילו לדבר. הגבר הצמיד כוס לפיה והיא פתחה את שפתיה, מאפשרת למים להחליק על גרונה.
"אני סורין, למקרה שתהית." הוא הציג את עצמו כשהתיישב חזרה על ברכיו. רוז נותרה מבולבלת. היא אמורה להכיר את השם הזה?. עיניו נעו אל המקום בו תליון עוף החול שלה נח. "את יודעת, מי שאחז קודם ביסוד האש שלך?".
רוז נדה בראשה לשלילה כדי לסמן לו שהיא לא מבינה. עיניה הושפלו לגופה שהיה כפות בחבל עבה. נשימתה נתפסה בתוכה כשהבחינה בצינורות הנעוצים בעורה, מזרימים דם ארגמני אל תוך חבית.
"מה אתה עושה לי?" היא שאלה באימה.
"מצטער, זה שום דבר אישי נגדך".
רוז ניסתה להגיב אבל החולשה שהשתלטה עליה לא אפשרה לה. הגוף שלה היה שמוט ולא שיתף איתה פעולה. עיניה נעצמו בהתייסרות.
"כן, מתוקה. אני יודע איך את מרגישה." הוא דיבר ורק עכשיו רוז זיהתה את קולו כאחד מהמבורדסים שהיו אז בבקתה. הוא השתייך למורדים, היא הבינה. "לרוע מזלך, אני יודע בדיוק מהם הדברים שמחלישים אותך." היא עקבה אחרי מבטו אל הקריסטלים שהשתלשלו מן התקרה החולית. "אלו קריסטלי יסוד מים, אכזריים במיוחד עבורנו. חתך אחד ואת תתפתלי פה בייסורים".
נטיפי הקרח ניצבו חדים מעל ראשה, מאיימים עליה. "למה אתה אומר 'עבורנו'?".
"כפי שאמרתי לך, בעבר אני זה שאחזתי ביכולת שלך." עיניו בחנו את זרועותיה בקנאה ובחמדנות. אגודלו הסיט את שערה אל מאחורי אוזנה והוא התבונן בה בהשתאות. "כל כך יפהפייה." הוא מלמל, עיניו בעלות הניצוץ הזדוני נעוצות הישר בנשמתה. "והשיער הזה, כל כך הולם את הלהבות הטמונות בך".
"התרחק ממנה." סינן לעברו ארמונד שנכנס אל המערה בצעדים מהירים. הוא שלח מבט רצחני אל ידו של סורין שהשתעשעה בשערה. סורין התעלם מפקודתו ורק התגרה בו יותר כשאצבעותיו ליטפו את לחייה של רוז. היא אפילו לא הבחינה בכך מרוב השנאה שבעבעה בתוכה כלפי ארמונד.
"אמרתי, הורד את הידיים שלך ממנה".
"בחייך, אתה באמת לא מסוגל לראות שמישהו משחק עם הנערה שלך קצת?" סורין שאל בשעשוע ובתגובה נהדף לקצה השני עם הכישוף של ארמונד.
העליצות נטשה את פניו של סורין כשהוא התרומם וניער את בגדיו. הוא קילל תחת שפתיו וניגש אל החבית.
YOU ARE READING
המסדר
Fantastikאמרה הלבנה לפני הבורא: "אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד?" אמר לה: "לכי ומעטי את עצמך!" שתיים יצאו למסע, רק אחת חזרה. עברה שנה מאז תאונתה של רוז, תאונה אשר הותירה אותה ללא זכרונות ועם עוף חול עשוי אש המלווה אותה לכל מקום. היא תולה את כל תקוותיה בארמ...
