המנגינות שבקעו מהחלילים העניקו אווירה שונה מאשר זו שנתנו בפונדק 'על אם הדרך'. תושבי מלאווט פצחו בשירה ובריקודים, חגו להם בכיכר המרכזית של העיירה.
מעליהם נישא הירח במלואו, אורו יציב וחזק. תושבי העיירה תמיד חיפשו סיבה למסיבה, וליקוי הירח שיתרחש הלילה בהחלט העניק להם סיבה טובה לחגוג.
רוז וקמיל התבוננו מהצד בג'ני. עשרות אנשים הקיפו אותה, מעמיסים עליה בשאלות ואפילו לא נותנים לה הזדמנות להשיב. ג'ני חשפה את עצם היותה חיה בפני העיירה בתחילת השבוע, מספר שעות אחרי שגילתה למשפחתה, ואנשים ממש עמדו בתור כדי למחוץ אותה בחיבוקים.
"ג'ני ודאי שונאת את זה." רוז משכה את ראשה לאחור בצחוק.
"אני חושבת שהיא עוד לא התרגלה אפילו אחרי שבוע." השיבה קמיל בשעשוע.
גברת ג'וזט קלר, המעסיקה של רוז, צבטה את לחייה של ג'ני בחביבות וג'ני שלחה אליה חיוך מוקיר תודה. הנערה שיחקה בעצבנות בקווצת שיער בידה. היא לא אהבה את כל תשומת הלב הזו, במיוחד כשמחשבותיה היו נתונות למשימה של המסדר היום. בידה השנייה היא טפחה על כיס שמלתה כדי לוודא שהבקבוקון שלה עוד שם.
"נראה שאחותי זקוקה להצלה." קמיל דילגה בין האנשים לעבר ג'ני. רוז שמעה את ההתרגשות בקולה בכל פעם שהשתמשה במילה 'אחות', גם היא עוד לא מאמינה שקיבלה את אחותה חזרה.
על ספסל בקצה הכיכר הצטופפו אדון וויליאם ומר ארווט ונראה שהיו באמצע דיון מרתק כי וויליאם דיבר בהתפעלות ומר ארווט, לא הפסיק לצחוק. הוא ממש מחה דמעות מעיניו כשרוז התקרבה אליהם.
שני הגברים ברכו אותה לשלום. "העלמה רוז!" קרא אדון וויליאם ונענע את הבקבוק בידו. זאת הייתה שתייה חריפה ועל אף שוויליאם היה משוחרר וצחק בקולי קולות, רוז ידעה שזוהי התנהגותו הרגילה ושהוא לא שתה מספיק כדי להיות מבושם. בכל פעם שהיה מגיע לכמות מופרזת, אשתו באה למשוך אותו מהאוזן אל הבית, והוא כמו כולם לא היה רוצה לפספס רגע מהליקוי הממשמש ובא.
"הנה הנס הראשון של העיירה מתקרב אלינו. לחייך, רוז היימס!" מר ארווט נשא את כוסו באוויר ונראה שדווקא הוא כן היה שיכור. רוז קיוותה שגברת לינדה האיומה לא בסביבתו ותבוא למשוך אותו מהאוזן. למרות שזה לא ממש היה הסגנון שלה, היא העדיפה שתיקה רועמת.
"הנס הראשון?" רוז הטתה את ראשה בחוסר הבנה.
"הוא מתכוון אלייך ואל ג'ני אנורה כמובן." וויליאם מישש את זקנו הקצר ומזג לכוסה המושטת מיץ תפוזים סחוט. "המקרים של שתיכן הם פשוט נס של ממש".
"אין לך מושג כמה." רוז מלמלה לפני שלגמה את הנקטר החמצמץ.
"והיכן החבר הנחמד שלך, עלמתי?" התעניין וויליאם ואז גירד במצחו בהרהור, "מה היה שמו, ארמונד, נכון?".
רוז כמעט נחנקה מהשתייה כשהזכיר אותו. לחייה האדימו והיא לא הגיבה.
"בחייך, וויליאם, עזוב את הנערה לנפשה!" מר ארווט טפח על כתפו. "אני בטוח שהיא מעדיפה לבלות עם חבריה מאשר לעמוד כאן ולפטפט עם שני מבוגרים טרחנים שכמונו".
"דבר בשם עצמך, זקן טרחן." וויליאם יישר את שפמו המסולסל בעלבון. "אני בטוח שתהני מהמסיבה, העלמה היימס".
"מסרי דרישת שלום לבני." מר ארווט קרץ לה.
YOU ARE READING
המסדר
Fantasyאמרה הלבנה לפני הבורא: "אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד?" אמר לה: "לכי ומעטי את עצמך!" שתיים יצאו למסע, רק אחת חזרה. עברה שנה מאז תאונתה של רוז, תאונה אשר הותירה אותה ללא זכרונות ועם עוף חול עשוי אש המלווה אותה לכל מקום. היא תולה את כל תקוותיה בארמ...
