המסדר

פרק 11 לא ייתכן שהכל היה שקר

הטמפרטורה במאורת המורדים צנחה מאז הפעם האחרונה שביקר שם והוא הצטמרר בקור.

עשבים יבשים בצבצו בין קירות האבן. הרעש היחיד שנשמע מלבד צעדיו, היה פכפוך מפל המים שבקצה השני של המערה.

הוא נעצר מול גבר שישב בשיכול רגליים על הרצפה הקרה. לפיד שננעץ בדופן המערה האיר את פניו של סורין המכוסות זקן עבה. ידיו עבדו בחריצות על הכנת חצים חדשים לאוסף שלו, ראשי החץ נראו קטלניים במיוחד.

לצידו הנריק נשען על קיר האבן, מחשל לו חרב חדשה. על פניו המצולקות אותה הבעה קרה ומחושבת שתמיד הייתה שם. היסוד שהיה בתוכו בעת הבריאה בהחלט נשקף בו. יסוד המים.

לעומתו, עיניו של סורין בערו בניצוץ זדוני שתאם את יסוד האש שנלקח ממנו לפני מאות שנים. גלימתו הייתה חרוכה ומחוררת, מאחר שהשתעשע באש גם אחרי שנלקחה ממנו. חיוך ערמומי התנוסס על שפתיו בזמן שהכין את כלי הקרב שלו. הוא היה כל כך שונה מרוז, הנערה שאחזה כעת ביסוד שכל כך אהב.

"הו! באמת תהיתי למה השמיים האפירו שוב!" סורין התלוצץ איתו. "ברצינות, הפחת את השימוש בברקים ובגשם. כל המים האלה סביבי בלתי נסבלים".

הנריק נחר בבוז, אבל מיד שב לארשת הפנים החתומה שלו.

"מתכוננים למלחמה, אני רואה?" הוא אמר להם וניגש לאישה שישבה מול שולחן מאולתר.

"אתה יודע שאין לנו ברירה." ענתה הייבי ועבדה על מספר תערובות חדשות. גם היא כמו סורין עוד הייתה מחוברת ליסוד שנלקח ממנה. יסוד הטבע ניכר בכל הווייתה. היא הייתה הפחות קשוחה מכל האחרים במורדים - מסורה למטרה, אבל פחות לאמצעים שנדרשו כדי להשיג אותה.

"הוראות של הזקן!" קרא סורין מאחוריו.

"כדאי לך לא לקרוא לו ככה." ייעץ לו הנריק בקולו המונוטוני.

"אבל הוא באמת זקן".

"הוא גם המנהיג שלך, סורין." הייבי נזפה בו והוסיפה תמצית צמחים לתערובת שהעלתה ריח מבאיש.

"שיהיה." דמותו העצומה של סורין התרוממה מהקרקע כשאסף את החיצים החדשים שהכין. "בסופו של דבר, כשנשיג את מה שאיבדנו - זה יהיה כל אחד לעצמו".

"לפחות על זה אנו מסכימים." הנריק צמצם את עיניו לפני שסורין הסתלק. צעדיו הכבדים נשמעו בחלל המערה עוד דקה ארוכה אחרי שעזב.

הם צדקו. אולי כרגע הם כולם משתפים פעולה, אבל הם לא יכלו לחזור על טעויות העבר.

"מתי המשימה שלי נגמרת?" הוא כחכח בגרונו.

"האזר בסבלנות." הנריק השיב בלי להעיף בו מבט.

"היא נמשכת זמן רב מדי." הוא קפץ את אגרופיו בזעף. "אני צריך להעמיד פנים שאני מתעניין בטבע ובחקלאות. מעולם לא חיבבתי את האדמה, במיוחד לא את מי שמחזיק ביסוד הזה." הייבי נעלבה והוא מיהר להוסיף, "התכוונתי לאדם הנוכחי שמחזיק בו, הייבי".