המסדר

פרק 7 חיים אחרים

"את באמת חושבת שהם מחפשים אחרינו?" שאל ארמונד כשהם חזרו הביתה. ארמונד נרעד כשהדלת הראשית חרקה בקול וחשש שבני הבית יתעוררו משנתם.

"אל תדאג, השינה שלהם חזקה." הרגיעה אותו רוז. "אני יכולה להעלות את כל הבית באש והם לא יתעוררו".

ארמונד היה מגחך אם לא היה מוטרד עוד מההזיה של רוז.

"בכל מקרה," רוז כחכחה בגרונה, "האנשים האלו בבקתה, אני חושבת שכשראינו אותם הם הזכירו עוף חול, משהו על זה ש'הבן האפל איתר את עוף החול'".

"בסדר?" הוא אמר בחוסר הבנה עד שהיא הציתה אש בידה ונופפה מולו את תליון עוף החול שצץ ברגע שהפעילה את הקסם שלה. "נכון, אבל מה לגבי הבן האפל הזה? מה זה אומר בכלל?".

רוז הרהרה במחשבותיה. "אני לא יודעת, אבל אלו אותן מילים שארתור וינסו השתמש בהן. הוא הזהיר אותי".

העובדה הזאת השיגה את כל תשומת ליבו של ארמונד ופניו העלו חשדנות. "חשבתי שאמרת שהוא איבד את שפיותו".

"אני כבר לא בטוחה בקשר לזה." היא פיהקה.

"נוכל לשאול אותו מחר, בינתיים אני חושב שעדיף שתנוחי, היה לך יום ארוך היום".

"אבל–".

"– רוז, תהיות וחקירות אל תוך הלילה לא יקדמו אותנו לשום מקום. לכי לישון, בבוקר נחשוב יותר בצלילות".

היא רצתה להתווכח אבל עיניה התעקשו להיסגר כל רגע ולבסוף היא קמה אחריו לעבר חדרי השינה. היא התכוונה להיכנס לחדרה אבל אז פנתה אליו.

"תודה שאתה מאמין לי".

הוא שלח אליה חיוך מקסים. "לילה טוב, רוז".

***

"את בטח צוחקת עליי." קאי נשא את עיניו אל בית העץ של התאומות הקס.

"למה? אתה מפחד מקצת גובה?" שאלה רוקסן בהתגרות. היא כרכה את זרועותיה סביב הגזע העבה והניחה את רגלה הימנית על ענף סמוך לאדמה.

"ל... לא." הוא צחקק בלחץ. "סתם מוזר שאתן גרות פה".

"מוזר כמו לגור בחווה בלי שהבעלים אפילו יודע?" ענתה בעוקצנות ומשכה את עצמה כלפי מעלה.

"תהיי נחמדה, אחות." קיארה נזפה בה מלמעלה. "אם אתה רוצה, אני יכולה לעזור לך לעלות, קאי".

רוקסן פרצה בצחוק וקאי המובך הניח את רגלו הרועדת על הענף וניסה לעקוב אחרי תנועותיה של רוקסן. הוא נאחז בגזע ודחף את עצמו כשתפס בענף גבוה יותר והתקדם בדרכו מעלה.

זה לא היה כזה נורא, הוא חייך לעצמו בסיפוק.

רגלו טיפסה גבוה יותר וליבו צנח בקרבו כשהיא פספסה את הענף והוא כמעט נפל. ציפורניו ננעצו בחוזקה בגזע והוא נשף בבהלה.