קאי ראטר עזב את בית התאומות הקס בלי להסתכל לאחור. הוא אפילו לא הספיק להיפרד מקיארה, התאומה היחידה מבין שתיהן שבאמת חיבבה אותו.
הנחליאלי התעופפה מהקן שלה וחסמה את דרכו של קאי, ציוציה לא פסקו לרגע. לקאי לא הייתה היכולת של התאומות להבנת שפת בעלי החיים, אבל הזמן הרב שבילה בחברת חיות המחמד שלהן עזר לו להבין לפעמים את בירדי ואפילו את רוקו, האוגר, שלא היה המעריץ הכי גדול של קאי.
"מצטער, בירדי." הוא ליטף את סינרה של הנחליאלי. "אני לא אוהב להישאר היכן שאני לא רצוי".
ציוציה התמעטו והיא חיככה את מקורה בצווארו לאות חיבה. לבסוף הוא המשיך לצעוד והיא התיישבה על כתפו.
"את לא יכולה לבוא איתי, הן אוהבות אותך." הוא הרים את גבתו אבל הציפור זקפה את ראשה בהפגנתיות, עיניה השחורות ננעצות בו. "את רוצה שרוקסן תשנא אותי עוד יותר?" הוא שאל והיא המשיכה לשתוק עד שהוא נאנח בכניעה. "בסדר, אז זה את ואני נגד העולם".
הוא ליטף את ראשה והיא צייצה בצהלה. דווקא הוא יכל להיעזר בחברה, הוא לא יודע מה מצפה לו בדרך. כל מה שלקח איתו היו שעון החול של אביו והבקבוקון התכול שמצא בתוכו.
אצבעותיו נסגרו על הבקבוקון במחשבה שהוא יעזור לו למצוא את אמו. צעדיו נשאו אותו לעבר בית ילדותו והזיכרונות עטפו אותו ככל שהתקדם בדרכו.
החלק הזה היה שכונת העניים שבעיירת מלאווט. היא הייתה מוזנחת, גגות הבתים היו מרוסקים, מרצפות הכניסה סדוקות והדלתות חורקות. אפילו בשכונה הזו הוא לא יכל להמשיך לשלם על הבית העלוב שבו גר מאז היה ילד. תושבי העיירה נמנעו מלהגיע הנה, שכן הפשע שרר פה במלוא הדרו. גניבות התרחשו פה על בסיס יומי ובלילה הסמטאות פה עוררו אימה.
ריח של זבל עלה ברחובות וקאי הסניף אותו וגלגל את עיניו. "ממש ריח של בית." אפילו בירדי עיוותה את אפה וניקרה את כתפו במחאה. "היי! אני מזכיר לך שאת זו שרצית להצטרף אליי".
העוברים ושבים נעצו בו מבטים, אבל לא מפני שדיבר אל ציפור, לא, זה כבר הפך למראה רגיל בקרב האנשים חולי הנפש שהתגוררו פה. במקום זה, הם חקרו את בגדיו בעיניהם בתקווה שיש עליו דברים יקרי ערך שיוכלו לגנוב.
הדוכנים היחידים שהעזו להקים פה ניצבו בשורה לאורך הרחוב הראשי, הרוכלים עמדו בייאוש תחת הסככות והסתכלו לכל עבר בחשש.
ילד צעיר התגנב אל דוכן הפירות והגניב מספר תפוחים ואגסים לשק עור קטן שנשא בידו. כשבעל הדוכן הבחין בו, הילד נס על נפשו ודהר בקלילות בין הסמטאות.
קאי נאנח והמשיך בדרכו. לאחר מספר בלוקים נוספים, הוא נעצר מול מבנה שהיה גדול רק במעט משכניו. החלון היה מנותץ וכנראה שפרצו אל ביתו הישן כבר פעמים רבות. לא שנותר להם מה לגנוב משם.
YOU ARE READING
המסדר
פנטזיהאמרה הלבנה לפני הבורא: "אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד?" אמר לה: "לכי ומעטי את עצמך!" שתיים יצאו למסע, רק אחת חזרה. עברה שנה מאז תאונתה של רוז, תאונה אשר הותירה אותה ללא זכרונות ועם עוף חול עשוי אש המלווה אותה לכל מקום. היא תולה את כל תקוותיה בארמ...
