המסדר

פרק 19 משא ומתן

סבלנותו של ארמונד פקעה והוא העדיף לתת לסורין להמשיך בעבודה. מילה צדקה, הוא עצמו לא יכל לעשות את זה.
הוא ישב על סלע בפתח מאורת המורדים והשליך אבנים בזו אחר זו למרחק, בניסיון לפרוק את תסכולו, אבל זה לא עבד. הוא לא יכל לשאת את המבטים שרוז תלתה בו, הפחד בעיניה שיתק אותו והוא היה חייב להתרחק משם.

לא הייתה זו הפעם הראשונה שחזה בה מתה וחוזרת לחיים, אבל זה לא הפך את זה לפשוט יותר. כשראה אותה היום מתה פעם אחר פעם כדי לספק למורדים את מה שישמור עליהם חיים, הוא הרגיש כאילו חייו שלו נתלשו וליבו נעקר מהמקום. היא סבלה שם בפנים והכל בגללו.

"אני יודעת איך אתה מרגיש." קולה העדין של הייבי נשמע.
"לא את לא." הוא הפטיר ולא טרח להביט בה. ידיו המשיכו לזרוק אבנים למרחק.
"זה בסדר להודות שאתה עוד אוהב אותה".
דבריה האחרונים גרמו לו להפנות אליה מבט נזעם. "היא לא יותר מאמצעי להשגת המטרה שלנו".

הוא התכוון לשלוח אבן נוספת אבל הייבי הניחה עליו את ידה ומנעה ממנו. "אהבת אותה מאות שנים. זה לא נעלם ככה." היא רכנה לעברו. "ואולי אתה צריך לשקול מחדש מה יותר חשוב לך".

בזאת היא עזבה והתרחקה משם, גם היא לא מסוגלת לצפות בעינויים שחבריה ביצעו. הייבי תמיד הייתה הרכה ביותר מביניהם והיחידה שעוד לא איבדה את הנפש שלה. נימת דבריה האחרונים רמזה לרובד נוסף שהיה להם. האם היא עצמה התחילה לשקול מחדש את סדר העדיפויות שלה?. זה לא יהיה כזה מופרך, שכן ארמונד ידע כמה היא אוהבת את בנה ולא רוצה שייפגע.

"אני צריכה לחשוש שאתה מתרכך לי?" הפעם הקול שנשמע היה נטול עדינות. להיפך, הוא נמלא ערמומיות שאין שנייה לה. מילה נעמדה מולו, אצבעותיה מגרדות את התחבושת שעל צווארה.
ארמונד נאנח ופגש בעיניה הכהות שכמעט השתלבו בשמי הלילה. "אין לך ממה לדאוג, מילה".
היא המשיכה לבחון אותו כשנכנס חזרה למערה. צעדיה לא נשמעו מאחוריו והוא תכנן פשוט להלך בדרכים המפותלות של המערה המסובכת הזו. לקחו לו חודשים עד שלמד להתמצא בה.

האוויר היה סמיך בניחוח אדמה לחה וטחב וארמונד כבר התרגל לריח הזה. הוא שקל לסוב על עקביו אבל צרחה נשמעה מהקצה הנגדי של המערה.
בלי מחשבה נוספת, ארמונד עשה את דרכו למקום ממנו נשמעה הצעקה. האוויר הקפוא הכה בפניו והרצפה הייתה חלקלקה תחת כפות רגליו. אבל הוא לא נתן לדבר להאט אותו.

ככל שהתקרב, פכפוך המפל שבקצה המערה התגבר באוזניו וכשהגיע ליעדו הוא פער את עיניו. סורין הטביע את ראשה של רוז בזרם העוצמתי של המפל. הוא הוציא אותה והניח לה להישמט על הקרקע בייסורים.
"אולי עכשיו את מוכנה לגלות לי היכן הסתרת את השיקוי שלך?" רשעות נטמנה בקולו של סורין ובן רגע ארמונד הסתער לעברו.

הוא אחז בצווארון חולצתו וחבט אותו בדופן המערה. "עשה לה משהו כזה פעם נוספת ואני אהרוג אותך!".
סורין לא נשאר חייב ודחף את ארמונד, ידיו נקפצו לאגרופים. "אתה לא חושב בצלילות בכל הקשור לנערה הזאת. אתה יודע שנותר לנו פחות משבועיים להשיג את כל השיקויים וצריך לגרום לה להתחיל לדבר".
נראה שארמונד מבין בחומרת הדבר, אבל לא נסוג מדבריו. "התרחק ממנה או שתצטער על זה".
סורין העביר את עיניו בין השניים והחל לפסוע לאחור. "הזקן לא יאהב את זה".