הבכור של המאמן

ההקדמה

"אתה לא תספר לאבא שמעתה" אמרה לי אמא ומבטי נפל על הבחור המפחיד מאחוריה. "מה קורה-" מלמלתי חטפתי סטירה ממנה.

"ברור?" שאלה וזהם על פניה היא מפחידה מעולם לא אהבתי את מרינט.
"כן" מלמלתי והיא חייכה חיוך זדוני.
"אתה הכי כל לשחק לו במוח אתה תמים" אני לא תמים אני פשוט מסכן.

"אני לא יספר עם לא תפגעי באף אחד מהם" מלמלתי והיא גיחחה, בשניה שמצמצתי חטפתי משהו כבד לראש שהפיל אותי וריסק אותי על הרצפה.

"אתה לא תגיד לי מה אני יעשה!" צעקה והשמה את הרגל שלה על הראש שלי.
"האם זה ברור?!" צעקה והדבר היחיד שהרגשתי זה הכאב בראש שלי.

"כן.. כן" אמרתי בגמגום והיא צחקה מזה,
היא מפלצת האיומה שבאה במיוחד בשבילי!

שבאתי לקום נשמע קול בכי יחסית קרוב,
שסובבתי את מבטי נתקלתי באה יובל הבוכה בכניסה.

"אית!" צעקה בבכי ואני ברחתי מכיוונה של אמא על יובל, "אני בסדר סתם נפלתי" אמרתי לה וליטפתי את הראש שלה.

"זה לא נכון היא הפילה אותך" אמרה בקול הקטן ובוכה שלה. "בואי אני יקח אותך לישון" אמרתי והרמתי אותה על ידי.

"אתה תוכל לישון אותי אני מפחדת שירקה לך משהו" אמרה בקול רועד, "אני תמיד יגן עליך יובי" הוספתי ונשקתי לראש שלה.

הנחתי את יובל במיטה שלה והתיישבתי בצד שלה.

הסתכלתי על המיטת תינוק של מיכל, היא תינוקות רק בת כמה חודשיים שלא מבינה לאיזה משפחה היא נולדה.

"אני מבטיח שאני יתן לכן עתיד טוב יותר" לחשתי לעצמי והמשכתי לבעוט בתקרה.

עצמתי את עייני מנסה להתעלם מהכאב החד והעוצמתי בראש שלי.

כשפקחתי את עייני הרגשתי שמיכה מונחת סביב גופי, העברתי את מבטי לצד גופי וראיתי את רותם יושב ומסתכל עליי.

"היי רותם" אמרתי לו וחייכתי חיוך שלוו.
"היא עשתה לך את זה?" שאל רותם ואני התעלמתי וזה וליטפתי את השער שלו.

"אבא עוד מאת יגיע והוא יחפש אותך במיטה שלך אז תלך עליה", "לא אני רוצה להיות איתכם" אמר ועבר לשכב ליד יובל.

אני אוהב את האחים שלי ואני יתן להם את כל הטוב שהוכל, גם עם זה יגיע על שלי.

------

מתחילים!!!!!!