לא הייתי הרבה זמן כי לרוב אני כותבת בבית ספר וקצת היינו בחופש, אז הנה אני חוזרת. מפה העלילה הולכת לקחת סיבוב מטורף והולכת לדבר על השפעות של טראומות ילדות.
עם למשהו קשה עם זה שידלג או יחכה לפרק 24.
הפרק יעסוק בארבע קווי עלילה של התפתחות של הילדות של איתמר.
הפרקים מאוד קשים.
קריאה מהנה.
(עם אהבתם את הפרק השמח שתראו תמיכה שהדע שאהבתם, בין עם זה תגובה או הצבעה)
אוף, אני שונא שונא גשם, הוא כל כך רועש ואני לא מצליח לישון בכלל. אבל אני לא יכול לישון בגלל עוד דבר.
מחר התאריך 8.2 יש לי יום הולדת אני היה בן ארבע.
גם היו לי שתי מתנות הכי הקטן שמחר יגיע מבית החולים ומתנה שההורים יקנו לי.
אני כל כך מחכה לו.
לאט לאט אני מרגיש כובד על עייני ואפילו עם הרעש של הגשם והתרגשות אני נכנס לשינה של אושר.
בום! זה הרעש שמעיר אותי בבוקר, משהו נשבר למטה. אני רוצה לרדת אבל מפחד.
יש אור בחוץ אז לא היה גנבים כי הם באים בלילה.
מבטי על הדלת מעניין מה קורה מאחוריה.
אחרי הרבה זמן אני מחליט לרדת.
אני יורד בשקט במדרגות מרוב פחד, כי תמיד יכול להיות איזה מפלצת.
שאני מגיעה לאמצע אני יכול לראות את הסלון, יש לנו שולחן מזכוכית אבל הוא כבר לא עובד כי עכשיו הוא מנופץ על הריצפה.
האדם שכנראה עשה זאת הייתה אמא שעמדה ליד השולחן. שערה השחור היה פזור וגבה היה עליי. לא ראיתי את פרצופה ואבל ידעתי שהיא כועסת.
הסתכלתי על האזור יותר ויותר וראיתי שיש טיפות אדומות שנופלות מאמא, ניסיתי לחפש מאיפה הן מגיעות.
ששמתי לב צרחה יצא מפי, ידה של אמא הייתה עם מלא זכוכיות בתוכה והיא הייתה אדומה.
אמא שמעה את הצרחה שלי והסתובבה עליי.
מבטה היה קודר ומפחיד, עיינה הכחולות היו כחולות כמו קרח ופניה היו לבנות כמו חלב.
"בוקר איתמר" מלמל אמא והמשיכה להסתכל עליי כמו שלוסי הסתכלה על חתולי רחוב.
"בוקר טוב אמא" עניתי לה וירדתי לאט לאט במדרגות.
אמא מפחידה מאוד! אמא התקרבה עליי עד שהגיעה לסוף המדרגות וחיכתה שהגיעה עליה.
"ישנתה טוב?", "כן" מלמלתי והייתי קרוב עליה ממש. "רוצה שוקו" שאלה, אבל אני בטוח שזאת לא הייתה שאלה כי הלכה לכיוון המטבח לפני שעניתי.
בדרכי אחריה לוסי הופיעה לידי ואני ליטפתי אותה, לוסי היא גורה בת חודש היא רועה גרמני,
ככה אבא אומר.
נכנסתי למטבח כשלוסי לידי, אמא הרימה אותי והושיבה אותי על כיסא הבר, ככה למדתי שאומרים את זה.
גבה של אמא היה מופנה עליי שהעסקה בהכנת השוקו, כשאמא סיימה היא שמה את הכוס מולי ואני התחלתי לשתות עם קשית.
אמא ליטפה את הראש שלי אבל לא בנעימות אלא באגרסיביות.
"איתמר מותק שלי מה ראיתה מהמדרגות?" שאלה אמא ולרגע הפסיקה ללטף את הראש שלי.
"שאת שברת את השולחן" לא ראיתי שהיא שברה את השולחן וזה היה ברור.
בשניהם שעניתי לה אמא תפסה את שערות ראשי ומשכה אותם ממש חזק. "אמא כואב לי!" צרחתי לה ודמעות נפלו מעייני.
"שאבא יחזור וישאל אותך מה קרה תגיד שלוסי קפצה על השולחן, אתה לא ראיתה כלום ועם תגיד את האמת לא תקבל את המתנה שרציתה כל כך" אמרה ואני רק יכולתי לבכות יותר חזק ולדמוע.
"האם זה ברור?" שאלה שוב ומשכה יותר חזק.
"כ-כן" אמרתי והיא הפסיקה ישר.
"יופי מתוק שלי, לא כדאי להתנגד לאמא" אמרה אמא נשקה ללחי שלי ועלתה למעלה בעקבות הבכי של רותם.
אני נשארתי על הכיסא בוכה וכאוב. למה אמא עשתה את זה? מה עשיתי רעה.
ניגבתי את הדמעות שלי ששמעתי את דלת הכניסה נפתחת. כנראה אבא הגיעה.
אבא נכנס למטבח עם מלא שקיות אבל מבט מבולבל על פניו. הוא הניח את השקיות על השיש ונאנח.
"איתמר מה קרה לשולחן?" שאל אבא לאחר הרבה זמן חשיבה.
"אם אתה שברתה תגיד לי זה בסדר" שפתי רעדו לא רק מהם אלא כל גופי.
"כן איתמר ספר לאבא מה קרה" אמא נכנסה עם רותם על ידיה וידה חבושה ולא אדומה יותר.
מבטה היה מפחיד היא הסתכלה עליי הרבה.
"אמ, לו-סי קפצה-ה על השולחן ושב-רה אותו"
אמרתי במהירות שגרמה לאבא לכעוס.
הוא התקרב לגורה עם מבט כועס.
"לוסי רעה!" צעק ולוסי נכנסה מתחת לכיסא שלי בפחד. לא הגיעה לה שיכעסו עליה לא עשתה דבר רעה. אבל אמא הלחיצה אותי, על פניה היה חיוך מוזר של כעס ושל שמחה.
אמא ממש מפחידה אותי פתאום..........
נשארו את שלוש פרקים כאלו עם הזדעזתם פה תחשבו מה היה בשאר🤭
YOU ARE READING
הבכור של המאמן
Romanceרותם וגם יובל עברו דברים בחיים העתיד החדש אבל מה אם האחד שנפגע הכי קשה זה שלא משנה מה זה ירדוף אחריו, זה סיפורו של איתמר האח הבכור למשפחת ליו. איתמר ליו. לא משנה מה קרה לא משנה לאן הלכתי זה שם, הקולת האלו של התינוק הבוכה והמכות של החגורה בגב הולכים...
