אורטל נכנסה וסרקה את כל החדר אבל מבטה נתקעה על אייה, אפילו לא שלום עבר בין שתי הבנות הקרובות עליי בגדוד.
אייה קמה בדרמטיות ושילבה את ידיה על חזה, מבטה הפך לקר הרבה יותר מהרגיל.
"מה את רוצה?" שאלה וקולה היה עמוק שלו לעומת קולה הרגיל.
"למה את חןשבת שבאתי בשבילך?" שאלה אורטל והסתובבה עליי, "איתמר אני הוכל לדבר איתך בפרטיות" זאת לא הייתה שאלה זאת הייתה אמירה.
"אה אייה תו-תוכלי לצאת?" שאלתי אותה אבל היא לא זזה, המבט שלה היה אכזרי וגם לי לצמרמורת.
אבל אורטל שקיבלה תמבט הייתה שלווה ורוגעה.
היא ארנב ואייה שעול אבל השועל הזה לא ירדוף את הארנב, כי בקצב הזה הארנב היה הטורף.
"יש לכם חמש דקות" אמרה אייה ויצא מהחדר.
עד שיצא ונסגרה הדלת בטריקה חזקה שהרעידה את כל החדר נשארנו רק שנינו.
אורטל נראתה יותר משוחררת, ואני הרגשתי בנוח פתאום. "על מה רצית לדבר?" שאלתי שהיא עברה להסתכל על הרצפה.
"תודה" מלמלה והתחילה לזוז באי נוחות.
"מה?" על מה היא אומרת תודה? לא עשיתי כלום, יכול להיות שעשיתי משהו ושחכתי? אין מצב.
"תודה שאתה החבר היחיד שיש לי פה" היא כבר לא מלמלה היא אמרה את זה בביטחון.
לא פחדה והסתכלה קדימה עליי עם חיוך, חיוך של כנות נחמה חיוך של סליחה.
"אה כן ברור את אדם טוב" אמרתי וגרדתי את מאחורי הראש שלי. אני לא מבין מה יש לה להגיד סליחה.
"יש לי שאלה מאוד מבישה" מלמלה בחלש ואני הנהנתי לסימן של תמשיכי.
החא לקחה נשימה עמוקה והתחמקה מליצור איתי קשר העין.
מעניין מה היא רוצה זה ממש מלחיץ אותי שהיא בלחץ כי היא פצצת ביטחון ופתאום היא בקרשים.
זה כנראה משהו מאוד רציני.
"הוכל להישאר אצלך בשישי שבת?" השאלה הזאת הגיעה מהר וממש הפתיעה אותי, ציפיתי לדברים מסויימים אבל לא לזה זה הכי רנדומלי.
"אה?" שאלתי, תגובה לא לגיטימית אבל גרמה לאורטל לחייך. "כאלו אין לי איפה לישון ואני מנסה להשכיר דירה אז השמח עם תוכל לתת לי לישון אצלך".
"או בטח" אמרתי והיא חייכה חיוך עצום, היא שמחה מזה ואני מרגיש טוב עם עצמי כל כך.
אחרי שסיפרה לי שהיא לא בקשר עם ההורים שלה הרגשתי לא נעים.
אבל הבנתי דבר אחד אני תמיד צריך להיות שם איתה. "תודה אז מחר הבוא איתך ניפגש בשער, באיזה שעה".
"אחת" אמרתי והיא הנהנה והסתובבה לכיוון הדלת, היא נערצה והסתובבה עליי.
בלי ששמתי לב זוג ידיים היו סביב גופי והראש של אורטל היה על החזה שלי, היא מחבקת אותי כל כך חזק ואני לא יודע עם להחזיר.
שמתי את ידי על מותניה וחיבקתי אותה חזרה.
"תודה אתה חבר מדהים" אמרה בגמגום וקולה רעד.
"בכיף בשביל מה יש חברים."
YOU ARE READING
הבכור של המאמן
Romanceרותם וגם יובל עברו דברים בחיים העתיד החדש אבל מה אם האחד שנפגע הכי קשה זה שלא משנה מה זה ירדוף אחריו, זה סיפורו של איתמר האח הבכור למשפחת ליו. איתמר ליו. לא משנה מה קרה לא משנה לאן הלכתי זה שם, הקולת האלו של התינוק הבוכה והמכות של החגורה בגב הולכים...
