"אז אלו המגורים שלך תוכל להניח פה את הדברים, את תחולק עם סגל הרפואה שמכילים את איה וכפיר" אמרה והצביעה על שתי מיטות בחדר הקטן.
"אוקיי" אמרתי והנחתי את הדברים שלי על המיטה הפנויה. "בוא יש לי להראות לך את המרפא" אמרה והתחילה ללכת ואני אחירה.
קיבלתי נשק שממש לא נוח לי אבל אמרו שאני חייב אז אני חייב.
התקדמנו וראיתי את החיילים האחרים מפוזרים ברחבי הבסיס וכמובן שהם היו בנים בנות.
"אני יודעת שזה לא קשור לכלום אבל זה הקפיטריה ממליצה לקנות פה כי באזור אין שום מקום אחר סביר" אמרה והמוכר עשה לה פרצוף מאוכזב.
המשכנו ללכת ולאט לאט התחלתי להרגיש לא בנוח. כולם הסתכלו עליי סרקו אותי ושופטים אותי, ועם התחיל לדבר הם ימשיכו יותר לזמר נגדי יותר.
"והנה המרפאה בפנים הוא מחכה לך בשביל חפיפה, ואני ממליצה לך לדבר איתו הוא לא ישפוט אותך" אמרה והלכה מהאזור בכזאת דרמתיות.
דפקתי על דלת ולאחר ששמעתי סימן שיש שם משהו נכנסתי, כשנכנסתי ראיתי בחור יושב על המיטה וזז ללא מנוחה והרופא מדבר עם בחורה.
"אני לא יודעת הסתובבתי ואז ראיתי אותו במצב כזה" אמרה לו והרופא נראה מאוד מבולבל.
"זה נראה שיש לו משהו בגב" אמרתי ששמתי לב שהוא מנסה כמה שפחות שהגב שלו יגע המזרן.
"תסתובב" אמר הרופא לבחור הוא יסתובב.
הרופא הסתכל על הגב שלו אבל לא ראה דבר ונראה מיואש.
אבל שמתי לב שהוא הפסיק לזוז בנראה מאוד רגועה, אז כנראה זה כן בגב.
לקחתי כפפות ושמתי על ידי, שאלתי את הרופא במבט עם הוכל והוא נהנן.
עברתי על הגב של בחור בנגעיות קטנות שלא יכאיבו לו אבל כן יראו איפה כואב לו.
הנקודה שהכי התמקדתי בה היא הייתה קרובה לעצם הזנב, היה שם בלוטה שנראתה לו במקום הנכון.
"לדעתי שיש פה עצם רופפת" אמרתי וניסיתי להזיז אותה, בשניה שעשיתי זאת הוא זעק בכאב והבנתי שצדקתי פה.
"יש פה זריקות הרגע?" שאלתי והרופא הלך להביא. תפסתי את האזור והרופא הזריק לו תחומר.
הזעקות של הבחור הופסקו וזה אומר שזה הרגיע את זה קצת. "תסתירי לו את העיינים" אמרתי לבחורה והיא עשתה את זה.
"בשלוש אני מושך את זה" אמרתי ושהגעתי לשלוש משכתי את העצם והבחור צרח בקולי קולות.
לאחר ששמעתי קליק עזבתי את העצם וראיתי שהיא קצת חזרה למקום אבל עדיין לא באזור הנכון.
"אוקיי רק עוד קצת" אמרתי ומשכתי את העצם בכל היכולת שאני יכול ושמעתי עוד קליק.
הפעם שעזבתי הבנתי שהיא במקום הנכון.
לקחתי מים קרים ושפחתי על הגב שלו והרגעתי אותו עם טפיחות קטנות.
"אני חושב שכדאי להוציא אותו לגימלים שיבדוק את בבת חולים בצילום" אמרתי לרופא ולבחור והרופא הלך למחשב להוציא גימלים.
לאחר שהבחור והבחורה הלכו נשארנו רק אנחנו.
"אז אתה החדש, תאמין לי הצלתה אותי היא והסיפור שלה ממש לא היו ברורים" אמר וחייך. ראיתי עכשיו שהוא נראה בסביבות גיל החמישים לחיו וכנראה הוא מסיים קבע.
"כן-כן אני איתמר ליו ואני המחליף שלך", "זה באמת כבוד גדול" אמר וקם מהכיסא.
"אני רק יסביר לך על הכל וניפרד לשלום" אמר ואני חייכתי עליו, אני מאוד שמח מזה.
YOU ARE READING
הבכור של המאמן
Romanceרותם וגם יובל עברו דברים בחיים העתיד החדש אבל מה אם האחד שנפגע הכי קשה זה שלא משנה מה זה ירדוף אחריו, זה סיפורו של איתמר האח הבכור למשפחת ליו. איתמר ליו. לא משנה מה קרה לא משנה לאן הלכתי זה שם, הקולת האלו של התינוק הבוכה והמכות של החגורה בגב הולכים...
