קמתי בבוקר, תאמת זה היה לפנות בוקר כי השמש רק התחילה לבצבץ מאחןרי הרי החול.
קמתי מהמיטה ולאחר שהתלבשתי יצאתי החוצה לאוויר הנעים.
התיישבתי בשולחן מחוץ למרפאה והסתכלתי על הזריחה. התחלתי לחשןב על האחים שלי, איך הם מסתדרים במוסדות עכשיו ואם טוב להם.
"מה נשמע חתיכוס?" שאלה אייה וידעתי שזאת היא בלי להסתובב, "בס-דר" עניתי והגמגום המעצבן הזה הופיעה.
"יופי מדהים" אמרה והתיישבה לידי עם כוס קפה ונתנה לי כוס שוקו, אני אוהב את מה לעשות.
"אתה נראה קצת אומלל" אמרה והסתכלה עליי,
"למה? אנ-אני בסדר גמו-גמור" עניתי לה והעבירה את מבטה לזריחה.
"סתם חשבתי שראיתי אותך עצוב" ענתה וקולה השמח הפך לקר. "בןקר!" צעק התאום האבוד שלה והסתובבנו שננו לכיוון כפיר.
כפיר התיישב מולנו בשולחן העץ ונראה מבסוט על החיים, "למה אתה כל כך שמח?" שאלה איה והוציא לי תמילים מהפה.
הוא המשיך לחייך עלינו ולא ענה על השאלה, מה שגרם לי להשאול יותר שאלות על החיוך המוזר הזה שיש לו.
"אתה מתכוון לענות" אמרה אייה וקולה היה סמכותי, עם לי היו אומרים ככה מיד הייתי עונה.
אבל לעומתי כפיר לגם מהקפה שלו והתעלם מאייה שזה מאוד הרשים אותי.
הרגשתי את המתח שהיה בנהים וזה לא היה לי נוח כל האווירה הזאת, היה ממש אפשר לחתוך אותה עם סכין.
"את בטח ממש רוצה לדעת אבל אני לא עונה לך איזה מבאס זה?", "ידעתי שאתה מנסה להחזיר לי על זה שהסתרתי ממך שיצאתי לדייט בשבוע שעבר, "רק שתדע זה היה נורא וטוב שלא ידעתה".
שנהים דיברו בנהים ואני רק ישבתי שם ואזנתי אפילו שלא הייתי קשור לשיחה שהתנהלה מולי.
מרגיש לי שהןא נעלב מאיה ואיה לא סופרת את זה.
"אז אתה עושה לי בכוונה או שיש משהו?" שאלה איה ושילבה את ידיה על החזה שלה, "אין לי שום מושג" השיב לה כיפר וחייך עליה תחיוך הזה.
הרגשתי את איה מתקשחת לידי והבנתי שהוא עצבן אותה. האווירה נהיתה נוראית אבל החיוך של כפיר ירד מהפנים שלו בשניה והרגשתי הרגשה אחרת לגמרה.
כלומר עדיין הייתה שנאה אבל היא לא הייתה לאחד מהם אבל היא הייתה קיימת.
הסתובבתי ומבטי נפל על אורטל שהתקדמה לכיוון שלנו בהליכה מאוד חושנית?
מה קורה לך איתמר ממתי אתה כזה?
"בוקר טןב" אלו המילים היחידות שהצלחתי להוציא מהפה שלי. היא ענתה לי והמשיכה בדרכה.
"שונאת אותה כל כך" אמרה איה ונעצה מבט קר בגב של אורטל. "היא נחמדה אבל", "נחמדה בתחת שלי" ענתה לי ונעצה בי מבט.
"ממליצה לך להתרחק ממנה", "תאמין יש לה ניסיון רב באורטל" הוסיף כיפר וגם הןא נעץ בה מבט.
"אבל עליי היא סבב-סבבה ואני לא הול-ך לשנ-ות את זה" עניתי להם והם נעצו בי מבט.
"אני אומרת לך שתתחרט על זה ממש" אמרה וקמה מהשולחן.
מה יש להם ממנה? היא אחלה היא נחמדה ולא פגע בי פעם אחת והיה לה הרבה אפשריות.
ניסיתי להיזכר בכל הדברים שהיו לי איתה ולא מצאתי אחד שמועיד על רועה ממנה, אולי היא מתנהגת בקרות אבל היא לא רעה, לכל אחד יש סיבה למשהו.
"חובש!" צערה קול נשי והוציא אותי מהמחשבות, שמתי לב שאני לבד וכפיר ואיה נעלמו מהשדה ראיה שלי.
"אחת מהבחורות התעלפה!" אמרה לי חיילת ובשניה רצתי למרפאה להוציא תתיק עזרה ראשונה, שיצאתי לאלר שחטפתי מבטים מוזרים מאיה וכפיר סימנתי לחיילת לראות לי טת הדרך.
היא התחילה לרוץ ואני אחריה. שהגענו למקום ראיתי את אורטל שופחת מים על הפנים של חיילת שמעולפת באחת מיידיה והשניה עם הבקבוק.
"מה קרה לה?" שאלתי ועברתי לישיבה שפופה קרוב לאןרטל. "היא התעלפה, היא נראתה במצב רעה לפני שהיא התעלפה" הסבירה אורטל ובדקתי לה חום עם מדחום.
זה נראה שיש לה חום סביר, עברתי לממש עזוזרים שיכולים להעיד על זיהום או משהו.
"תפתחי לה חולצה וקפלי לה תמכנס חפשי כל פצעה ושתמצאי תודיע לי" אמרתי לאורטל ופתחתי תתיק, שמתי כפפות וראיתי את אורטל מחפשת עליה.
"אין כלום", "יכול להיות התייבשות" אמרתי שבאמת לא מצאתי פצע שמסמן על זיהום.
"בנות אחת מכאן יודעת שהיא התלוננה על משהו?" שאלה אורטל בזמן שבדקתי אותה לעןד דברים.
"אתמול היא התלוננה על כאב ראש במשמרת לילה במחסום" הסבירה אחת הבנות, כנראה התייבשה כי זה הכי תקין פה.
"טןב נעביר אותה למרפאה".
YOU ARE READING
הבכור של המאמן
Romanceרותם וגם יובל עברו דברים בחיים העתיד החדש אבל מה אם האחד שנפגע הכי קשה זה שלא משנה מה זה ירדוף אחריו, זה סיפורו של איתמר האח הבכור למשפחת ליו. איתמר ליו. לא משנה מה קרה לא משנה לאן הלכתי זה שם, הקולת האלו של התינוק הבוכה והמכות של החגורה בגב הולכים...
