"מישהי נראת חיוורת הבוקר" אמרתי בחדר אוכל לאורטל שעמדה לידי. חיכינו שכל הטירונים ישבו כי זה בערך התפקיד שלנו. שלה אבל אני עוזר.
"סתם קרה משהו אתמול שהוציא לי תחשק" מלמלה ואני הבנתי שרצתה שרק אני ישמע.
"ספרי" אמרתי והיא נאנחה.
"אחר כך, זה לא המקום הנכון" אמרה והמבט שלה היה קר.
"את מפחידה אותי" מלמלתי והיא גחחה.
"כדאי לך" בזה היא סיימה את השיחה והלכה לאכול. "אתה בא איתנו איתמר" שאלה איה ואני הנהנתי. מרגיש שאורטל צריכה להיות לבד.
התיישבתי בשולחן איתם והקשבתי לחפירות שלהם על החיים מחוץ לבסיס. ולריכולים בבסיס.
אבל תאמת לא באמת הקשבתי כי מבטי ומחשובתי היו על אורטל השאלה מקרה לה. מגיעה במקביל עם הרגשות החדשים עליה.
שמבלבלים אותי אבל גורמים לי אושר ורצון לעוד כאלו. "איתמר מה קורה?" שאל כפיר ומוציא אותי ממחשבותי.
"סב-בבה" אמרתי, כן גמגמתי ליד אנשים אחרים מלבד משפחתי ומלבד אורטל.
"שמעתי שליד אורטל אתה לא מגמגם" אמר כפיר ושמעתי תמזלג של איה נופל.
"התחברנו קצ-צת אז הרגשתי נכו-נכון לד-בר איתה ר-רגיל" הסברתי ואיה נשכה את השפה.
"טוב זה נחמד אבל דווקא היא. היא כזאת מעצבנת" אמר כפיר והבנתי שהוא נפל למילים של איה.
"דיברתי איתה בכלל?" אמרתי בזעם והמבט של שניהם היה מופתעה. "אתה לא יכול להביעה דעה בלי לדעת את שני הצדדים" אמרתי בזעם וקמתי במהירות והלכתי משם.
מעצבן אותי שהם לא יודעים כלום היה וישר רצים לזה כאלו היא מפלצת שבאה לאכול אותם.
המשכתי ללכת ברחבי הבסיס, מנסה להבין למה אני עצבני, זה לא עליי אבל עדיין עצבני כאלו זה עליי.
"איתמר ראיתי אותך עוזב תמקום בכעס" אמרה אורטל את המובן. "הם עצבנו אותי על זה שדברו עליך ולא הבינו דבר ומי את" אמרתי והיא הסמיקה זה היה ממש בולט.
"תודה על זה" אמרה והתעסקה בשער שלה.
"בכיף את החברה הכי טובה שלי ואני תמיד יעמוד לצידך" אמרתי והבנתי לאט לאט מה אמרתי וגם אני הסמקתי.
"כלומר בקטע חברי כי את יודעת אנחנו חברים ממש טובים לא מעבר!" אמרתי במהירות והסברתי את עצמי וגרפתי ממנה צחוק מדבק במיוחד.
"איי זה לא נעים בכלל" אמרתי ושילבתי את ידי על חזי מנסה להחזיק את הצחוק אבל נתקע עם חיוך.
"כן הבנתי אבל אתה כל כך נלחצתה שזה ממש מצחיק" אמרה והחזיקה את הבטן שלה מרוב צחוק.
"אל תדאג הייתי עושה את אותו דבר בשבילך" אמרה והיא התקדמה לכייווני.
"אני שמח לדעת שיש לי בת ברית" אמרתי והיא גיחחה.
"מה קרה שהיית חיוורת?" שאלתי והיא נאנחה.
"אחותי הופיעה אתמול בערב, לראות אותה היה קשה אחריי שבזכותה ברחתי" אמרה והחיוך ירד.
"אסתר תמיד הייתה זאת שרצתה לראות עולם, הייתי מעודפת על אבא אז פחות רציתי. אבל היא לקחה אותי איתה לעולם הזה. ואני אתהבתי בעולם, אבל היא לא הגיעה אבל ונשארה מאוחר"
הסבירה ואני הקשבתי בהקשבה, אסתר זה שמה מעניין.
"לראות אותה להבין שאולי נצחתי אבל היא לא, היא נפלה לתאום העמוקה" הסבירה והבנתי את המאבק שלה.
גם אני עברתי מאבק בחיי, אחרי העניין אמא שלי שנים של פסיכולוגים ללא שינה פחד מלהיות ליד נשים מבוגרות.
אבל הצלחתי וגם אורטל, ויכול להיות שגם אחות של אורטל תצליח. בסוף כולם מצליחים.
התקרבתי לאורטל והחזקתי בכתפיה מנסה שתיישר עליי מבט.
שהיא ישרה עיינה נצצו מדמעות שעמדו שם.
ניגבתי תדמעה שנפלה מעייניה הגדולות.
"אורטל אל תרגישי שזאת אשמתך" אמרתי כי הבנתי שככה היא מרגישה. גם ככה הרגשתי.
"אני לא מרגישה אשמה" אמרה אבל ידעתי שזה לא נכון. תמיד מרגישים אשמים.
מבטינו הצטלבו ודיברו בנהים. הבנתי מה רצתה והיא הבינה אותי. כנראה הבינה יותר מידי.
כי במיצמוץ קטן בלבד כבר התנשקנו.
אולי הראשונה שלי אבל מקווה שהיא האישה היחידה שזה יקרה איתה....
-------
לקחתי יותר מידי זמן תעלילה.
YOU ARE READING
הבכור של המאמן
Romanceרותם וגם יובל עברו דברים בחיים העתיד החדש אבל מה אם האחד שנפגע הכי קשה זה שלא משנה מה זה ירדוף אחריו, זה סיפורו של איתמר האח הבכור למשפחת ליו. איתמר ליו. לא משנה מה קרה לא משנה לאן הלכתי זה שם, הקולת האלו של התינוק הבוכה והמכות של החגורה בגב הולכים...
