הבכור של המאמן

פרק 23

חלק אחרון לילדות של איתמר.
תהיו מוכנים פה נראה את התקווה ונלמד דבר אחד וחשוב. שיש לך רק את עצמך וזה הכי חשוב.

הצרחות האלו כאילו רוצחים אותה כאלו חונקים אותה למוות, אלו הצרחות שיוצאות ממיכל.
כמובן שאמא לא תטפל באה ואבא כמעט לא היה בבית. אז אני נשארתי האחרון לטפל באה.

מיכל בת שנה וזה עצוב, אני בן 11 ועברתי דברים שאי אפשר להסביר לאדם שלא עבר אותם.
לאחר שלוסי מתה לפני שנה וחצי, סליחה נרצחה לפני שנה וחצי לא הצלחתי לחייך חיוך אמיתי חוץ מפעמים בודדות, פעמים שבהם קרו דברים טובים לאחים שלי.

"איתמר מתי הם יחזרו?" שאלה יובל בזמן שהיינו סלון וחיכינו שאבא ואמא יחזרו מהדייט.
כן ממש דייט פשוט אמא מקבלת מתנות מאבא.

"בקרוב, בנתיים רוצה לשחק משהו?" עניתי בקול שלוו בשביל שתרגיש בטוחה.
"כן אני הולכת להביא פאזל" אמרה ורצה, יובל בת 6 ורותם בן 7.

אם מדברים על רותם הוא רץ למטה עם החברה החדשה שלו, הבת של הפילגש של אמא, אבא חושב שרותם והיא נפגשו באיזה גן אבל הם נפגשו שאבא שלה שכב עם אמא שלנו ופשוט השאיר אותה אצלי כי אמא אמרה לו שאני מטפל בילדים.

כמובן שהיא רואה אותי כזה שמטפל בהם ולא כבן 11 שלה. "איתמר תוכל להכין לנו פנקייקים?" שאל רותם ורונה הנהנה לחיזוק בשבילו.

"בסדר, אני שם פה את מיכל לשחק תישמרו עליה?" שאלתי והם צעקו כן ביחד והתיישבו ליד התינוקת בבגדים הורודים.

אני לא יכול להסתכל על מיכל בלי לראות את העיינים של אמא מסתכלות עליי.
הלכתי למטבח והוצאתי את המצרכים.
"איתמר בוא לשחק" אמרה יובל ונזכרתי ששחכתי ממנה. "אחר כך אני מכין אוכל" אמרתי והיא תיישבה על הרצפה לידי.

"רוצה לעזור לי?" ידעתי שהיא רוצה משהו עם היא נשארה פה ולא רצה לטלוויזיה.
"כן!" צעקה ורצה להביא תשרפר שתוכל לעזור לי.

"אתה יודע איתמר אני רוצה להיות כמוה שאבא היה כדורגלן גדול אבל כאילו להיות בבת", "אה באמת? אבל את חייבת לאתמן בשביל זה" עניתי לה והיא חייכה עליי. היא ממש בת של אבא הילדה הזאת, היא כל הזמן צפתה במשחקים ששיחק וגם אחרי שראתה אותם צפתה שוב.

"כן אני, אבל אמא אמרה שאני לא יכולה כי אני בת אני והיה צריכה לדגמן כי יש לי תדנים שלה",
"הגנים?" שאלתי והיא סימנה שכן.

"אל תקשיבי לאמא את רואה מה יצא מהדרך שלה ואת רוצה להיות כמו אמא?" שאלתי והיא הנידה לשלילה.

שהיינו באמצע הכנה נשמעו דפיקות בדלת.
"רגע!" צעקתי וכיביתי את האש שיובל לא תעשה דברים שובבים.

שהגעתי לדלת פתחתי אותה ועמד שם לא אחר מאשר הפילגש שלה. "מה-מה את עושה פה?" שאלתי והוא גלגל עיינים, "ילד טיפש תתדבר ברור ועל תגמגם כמו תינוק" ענה לי ואני בלעתי רוק.